עוזי אהב כמוני את שלונסקי. איך היינו מדקלמים בעל־פה שירים שלו ומתמוגגים
מי שגר רחוק מגיע ראשון לאירוע, כך אומרים. זה נכון עלי. להלוויה של פרופ' עוזי שביט הגעתי ראשונה. יצאתי שעות רבות לפני המועד, ירדתי את ההר ברגל, המתנתי לאוטובוס לטבריה, המתנתי לאוטובוס לתל אביב, ירדתי במחלף אור עקיבא, הלכתי לחפש קפה, מצאתי עגלת קפה, ובזמן ששתיתי קיבלת הצעה לטרמפ אל בית העלמין של קיבוץ שדות ים מבחור שבלאו הכי נוסע לשם לעשות ריצה על החוף.
הריצה על החוף כבר כיוונה את מחשבותי אל עוזי. הוא אהב את הים. הוא היה שוחה יום יום. בימיו האחרונים לא שחה, רק התבונן במרחבים העצומים שבהם עוד מעט ייבלע. עכשיו הגעתי ראשונה ועמדתי לבד מול ארונו המוצב על במה קטנה בלב רחבה שבה שני בחורים עסקו בהבאת כיסאות וסידורם בחצי גורן. הם הביאו עוד ועוד, כמה וכמה שורות של כיסאות, הם ידעו שיבואו רבים.
הם ידעו שיבואו הרבה סופרים, כי עוזי שביט היה העורך הראשי של הוצאת הקיבוץ המאוחד במשך 35 שנה. הוא היה דמות חשובה בחיי משוררים וסופרים. הוא היה דמות סמכותית שהתקבלות על־ידה היתה אישור לקיומך. הוא היה גם איש שיחה. לבוא להוצאה להגשה, הגהה, חתימת חוזה, חתימה על ספרים או כל פגישה שהיא, היה להסב בלשכתו של עוזי ולשוחח אתו על ספרות, כאילו אתה דוקטור כמוהו, כאילו אתה עמית.
לי היה נושא קבוע שהייתי מעלה בשיחות אתו: האהבה לשירת אברהם שלונסקי. מנעורי אני אוהבת את שלונסקי, אלא שרוב עמיתי אינם אוהבים אותו ואין עם מי לדבר עליו. גם אין ביטחון שאני לא טועה באהבה הזאת. והנה גם עוזי אוהב אותו. איך היינו מדקלמים בעל־פה שירים שלו ומתמוגגים. והיה לנו עוד עניין, האקופואטיקה, וזה בכמה רמות.
ראשית התייעצתי אתו אצל מי מהמשוררים שקדמו לנו, שכמובן חיו לפני המשבר האקולוגי, כדאי לי לחפש שירים בכיוון. הוא זרק שמות וזה עזר. זה הוביל אותי לגלות את זרובבל גלעד למשל. גלעד, שישב פעם על כיסא העורך לפני עוזי, חי כל חייו בעין חרוד וכתב מה שהיום נקרא "שירת מקום".
אחרי המחקר אצל הקודמים התייעצתי עם עוזי בקשר למשוררי העתיד, ויום אחד הצעתי לו לייסד סדרה ירוקה. סדרת אקופואטיקה. סיפרתי לו שבעולם כל הוצאה שמחשיבה את עצמה מתחילה לייחד מקום לספרות אקולוגית. אמרתי לו שזה יהיה מעשה היסטורי שייזכר לדורות הבאים. יותר מזה, הצעתי לכונן פרס שיעודד צעירים להקדיש את כישרונם לגילוי שירת העולם הפגום אך היפה־עדיין והמרעיף השראה. עוזי השתכנע אבל טען שצריך לפתוח את הסדרה בספר עיוני המסביר מהי אקופואטיקה. הבטחתי שאתיישב לכתוב, שהרי בלאו־הכי כתבתי הרבה מאמרים על הנושא הזה שהוא מפעל חיי. לא היה כל־כך קל לארגן את החומר לספר. עובדה שרק עכשיו הוא יורד לדפוס. אבל בשנים שחלפו מאז יצאו שלושה ספרי "פרס כליל לאקופואטיקה", ועוד מעט ייצא קול קורא לשנה הנוכחית.
היום בו עיצבתי יחד עם הגרפיקאית של ההוצאה, רוחמה, את סמליל הסדרה היה יום גדול בחיי. אני אסירת תודה לעוזי על המהלך הזה ואני בטוחה שגם הוא ישמח, אי־שם בשמיו, כשתתחיל הבדיקה הירוקה לא רק של הספרות הנכתבת אלא גם של הוצאות הספרים. הוא היה הראשון בארץ. בזמן שחיים גורי היה מתווכח אתי שאין צורך במונח חדש לשירת הטבע הקלאסית עוזי שביט האמין לי והבין את ההבדל ואת המצב הקיומי שלנו ביקום.
זה לא אומר שהיה קל אתו. על כל ספר שהיה מועמד לפרס כליל היו נחוצים שכנועים רבים. היה מקרה אחד שהוא לא השתכנע. רציתי לפרסם במסגרת הסדרה ספר של פרגמנטים פילוסופיים של ד"ר אליק פלמן, האקולוג הצעיר שבנה לעצמו בקתה מתכלה לחלוטין והמגדל את כל מזונו. הספר יצא לבסוף בהוצאת "אסיה" והיה להצלחה גדולה. עד היום אליק ואני צוחקים כשאנחנו נזכרים בישיבה ההיא. אנחנו צוחקים על כך שעוזי לא הסכים עם הרעיון שלא צריך חשמל מהרשת. הוא הרי היה בן של מהנדס חשמל. ילדותו המוקדמת עברה עליו בשכונת החשמל שהקים פנחס רוטנברג לעובדי המפעל בנהריים. מה הפלא שהוא דוחה ספר המאמין בחשמל אחר.
והיה גם עוזי של הטלפונים הפתאומיים המבשרים לי שזכיתי בפרס מטעם ההוצאה או מברכים על פרס מטעם רשות אחרת.
עוזי היה תמיד דמות נאצלת, והנה כשהגעתי ראשונה להלוויה, והיו שם הבחורים שסידרו כיסאות והגברה, פתאום ראיתי עוזי אחר. זה קרה כשאחד הבחורים, נחשול שמו, התיישב לידי ואני שאלתי אותו על הקיבוץ ועל עוזי, ואז הוא חייך חיוך סתום ואמר, "אבל אני ראיתי את עוזי האחר".
כמובן שהתנפלתי עליו בשאלות, כמובן שהוא סתם, אבל בסוף נפתח וסיפר כי הוא היה אחראי על הרפת ועוזי היה מגיע לתורנויות, ופעם ראה את עוזי מתעצבן בזמן החליבה ומקלל את הפרות בלשון עסיסית. וואו! שאלתי מה היו הקללות, "לעזאזל"? לא, אמר נחשול, יותר עסיסי, ואני לא רוצה לחזור על זה.
עוזי התעצבן בזמן חליבה לילית. זה לא מוריד מערכו. אדרבה, מעלה ומעלה. לדעת לחלוב פרות, לעשות תורנות חליבה כשאתה כזה איש חשוב בהוצאת הספרים החשובה בארץ, כל הכבוד, עוזי.