15 בינואר 2017

אקופואטיקה והיחסים בין פריפריה למרכז

הדבר הקרוב ביותר לכתיבה של מקום מצאתי אצל יוסף עוזר, שכתב פואמה ושמה "מושב ברק", שבה הוא מכנה את האדמה "אַדְמַת יִזְרְעֶאל הַמָּרוֹקָאִית"

כשהתפרסמו במוסף זה מאמריה של חביבה פדיה, "הגיע זמן לומר 'אני' אחרת בשירה העברית", קפצתי עליהם כמוצאת שלל רב. פדיה לא התכוונה לאני כפרי או טבעי. היא התכוונה לאני מזרחי, ואת תוצאות המהלך ההוא אנו רואים עכשיו בתופעת הערס־פואטיקה ובפסטיבל "אשדודשירה". אם זאת, עצם ערעור ההגמוניה של המודל השולט משרת גם את האקופואטיקה.

גם בארה"ב המהלך היה דומה: מיעוטים אתניים או מגדריים נלחמו להכרה באחרותם ובכך פתחו פתח לכל ה"אחרים". פריחת השירה הרב־תרבותית בארה"ב היתה בשנות השבעים, אך כבר ב-1955, כשמשוררי תרבות הנגד חיפשו חלופה לתרבות השלטת, פנו אל האינדיאנים. ב-1960 הופיע ספרו המכונן של ג'רום רוטנברג, "טכנאֵי הקָדוֹש", שבו מובאת שירת הילידים של אמריקה. הספר הגיע גם לספריית השגרירות האמריקאית בתל אביב והלהיב אותי ועוד כמה סופרים בני דורי. התברר ששירה אינדיאנית (כמו יצירות אתניות אחרות) אינה נשמעת לקריטריונים של השירה המערבית וששיר אינדיאני אינו רק טקסט על דף אלא שירה בעל־פה ומיצג שלם הכולל, מלבד קול, תנועה ואף פנייה אל אלוהויות שונות. זה היה קו הזינוק גם של אמנות המיצג וגם של ענפי בלשנות שחקרו את מגוון אופני ההבעה הפואטית.

אך הרנסנס הרב־תרבותי של שנות השבעים באמריקה לא עסק כל כך בפרוזודיה וצורה, כי אם נתן עדיפות לתוכן. משוררים החלו להיות דוברי קבוצות השתייכות, ואם אמרו "אני" היה זה "אני" המבטא את הקבוצה המצפה ממנו לא רק למופע אמנותי אלא למסר. גם משורר האקופואטיקה גארי סניידר בארה"ב וגם ארז ביטון בארץ החלו את דרכם כמשוררים עם מסר המייצגים קבוצה. את זה אפשר היה לראות עין בעין בפסטיבל אשדוד, שבו הכריז ביטון כי אשדוד אינה עוד פריפריה אלא המרכז התרבותי.

העברת מרכז הכובד מן המרכז לפריפריה רצויה גם באקופואטיקה, אך כאן זה מעורר ציפיות לכתיבת מקום, לאפוס על אשדוד או על אחד המושבים בפריפריה שבו שוכנו בני עדות המזרח. נכחתי רק בשני מושבים, אך למיטב ידיעתי לא היו שירים כאלה בפסטיבל. הדבר הקרוב ביותר לכתיבה של מקום מצאתי אצל יוסף עוזר, שכתב פואמה ושמה "מושב ברק" על המושב שגדל בו בעמק יזרעאל. בפואמה הוא מכנה את האדמה "אַדְמַת יִזְרְעֶאל הַמָּרוֹקָאִית", אבל באחד משיריו הקצרים הוא תופש נכוחה את היחסים בין פריפריה למרכז:

מִכְּבִישׁ הַסַּרְגֵּל / הַשִּׂמְלָה הַכְּחֻלָּה / הִיא רֶכֶס הָרֵי גִּלְבּוֹעַ / שָׁם, מִתַּחַת, מְפַכֶּה הַמַּעְיָן / הוּא עֲדַיִן כָּאן. / לְעוֹלָם אֵין שָׁם / אִם אֵין כָּאן.