2 בינואר 2017

אלדו ליאופולד, האיש שראה את האש בעיני הזאבה

בצעירותו, ליאופולד, חלוץ היערנות בארה"ב, נהג לירות למוות בזאבים כדי לגונן על אוכלוסיית הצבאים, אך יום אחד הוא הבין שצריך "לחשוב כמו הר"

אָלְדוֹ לֵיאוֹפּוֹלְד היה נגר וצייד שהפך לחלוץ היערנות בארה"ב ומת בהתקף לב בשעת כיבוי שריפה. עד אז כבר הספיק לתרום את תרומתו לאקולוגיה בנסחו את "אתיקת האדמה" — הרעיון שלטבע יש זכות קיום בפני עצמו ויש לשמור עליו, לא רק לשימושו של האדם. כמו כן, היה זה הוא שהטיל אל חלל החשיבה הסביבתית את הדרישה "לחשוב כמו הר", שעטתה תוקף פילוסופי ופיוטי.

אך ליאופולד התכוון לדבר מה הרבה יותר ארצי, והוא מביא סיפור אישי: בצעירותו נהג לירות למוות בזאבים החיים על ההר כדי לגונן על אוכלוסיית הצבאים ובכך להיטיב עם הציידים. אך יום אחד, ברדפו אחרי הזאבה שירה בה, הספיק לראות בתוך עיניה אש ירוקה נוקבת רגע לפני שזו כבתה והזאבה נפחה את נשמתה. האש בעיני הזאבה לא הרפתה מליאופולד, שחזה במו עיניו כיצד מתבצע הרג שיטתי של זאבים.

הצבאים אכן שיגשגו כל כך, שהם כילו את צמחיית ההר וחשפו את הקרקע לסחף. זה, יחד עם זכר האש בעיני הזאבה, הולידו בליאופולד את התובנה כי אדם צריך להכיר את המורכבות של מערכות החיים בסביבתו. שום דבר אינו פשוט ודבר מוליך לדבר. לא מספיק לחשוב כצייד, אפילו לא כחובב צבאים. צריך ללכת הלאה עם שרשרת המזון ולחשוב מה יקרה להר. כמובן, התחשבות זו בהר תהיה גם לטובת האדם בטווח הארוך. האדמה תישאר במקומה ואפשר יהיה להפיק את כל ההנאות שאנו מקבלים מהר מיוער.

מאז אפשר למצוא ביצירתם של כותבים רבים ניסיון לכתוב הר או הזדעקות: "איך אני יכול לחשוב כמו הר!"

מעניין שרבים מן התיאורטיקנים והמשוררים הסביבתיים הם מטפסי הרים מקצועיים, בהם טארי גיפורד, גארי סניידר והפרופסור הנורבגי אָרְנֵה נֵס, מכונן "האקולוגיה העמוקה". אצלנו, היתה לי לאחרונה הפתעה כשגיליתי קובץ שירים של משוררת צעירה בשם לילך גליל, המנסה לכתוב הר. בספרה "אני רוצה לספר לך הרים וגבעות" (הוצאת פרדס, 2016) כותבת המשוררת:

נוֹלַדְתִּי מִבֶּטֶן הַר
[…]
בְּעוֹד רֶגַע תַּגִּיר אוֹתִי פִּטְמַת הָהָר
אֶל הַמִּדְרוֹן
[…]
וַאֲנִי אֶזְחַל מִתּוֹךְ שַׂק הַשֵּׁנָה שֶׁלִּי הַחוּצָה
כְּמוֹ מִתּוֹךְ תְּעָלַת הַלֵּדָה שֶׁל אִמִּי.

לילך גליל איננה מטפסת הרים. היא הולכת אל ההרים והמדבר כדי לחיות את "חלק הטבע" של חייה. זו איננה תיירות. זו פשרה בין הצורך לעשות בעולם האזרחי לבין הצורך פשוט להיות בטבע. כך היא מקיימת את אורח החיים החדש שרבים מיישמים בארצות המערב, אורח חיים של חצי חצי; סמסטר של הוראה וסמסטר בג'ונגל, חצי שנה בפיתוח תוכנה והחצי האחר במדבר.