זהו. הלילה הטיסה חזרה לארץ. ארוחת בקר אחרונה בכפר הספרדי. חשבתי שהיום אחרוג ממנהגי ואסב איתם ליד הברכה (ואולי אעשה עוד קצת הסברה לבחורה מקוסטה ריקה)… אבל ההשראה חונקת את גרוני, רק קפה נכנס והשירים יוצאים:
*
*
*
1.11.23
*
*
*
יוֹם אַחֲרוֹן לַחֻפְשָׁה. בַּמִּטְבָּח
הַכַּפְרִי, הָעַתִּיק, מְכִינִים אֲרוּחָה.
אֲנִי לֹא לוֹקַחַת חֵלֶק
אֲנִי בְּחִפּוּשׂ אַחֲרֵי הַשָּׁלֵם;
אֲנִי גַּם לֹא אוֹכֶלֶת בַּבֹּקֶר
פֶּן אַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ מְלֵאָה
שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָרֵיק הַיּוֹנֵק הַזֶּה
שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְמַלֵּא עַכְשָׁו ! בְּשִּׁיר!
*
אֲנִי בָּאָה לְכָאן רַק לָקַחַת קָפֶה
אֲבָל אֵיזֶה אוֹר-שֶׁלֹּא-מִכָּאן יֵשׁ בַּמִּטְבָּח !
(מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ הַבָּאוֹת מִן הַחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ)
הַכֹּל מַתְחִיל לִנְגֹּהַּ…
רוֹאִים לָאֲוִיר אֶת חֶלְקִיקֵי הָאֲוִירָה
*
הוּא מָעֳשָׁר! לֹא בָּרוּר בְּאֵיזֶה וִיטָמִין…
*
מִי הָיָה מַאֲמִין! הִיא תּוֹפֶשֶׂת אוֹתִי כָּאן, הַהַשְׁרָאָה,
כָּאן ,בְּמִקְדַּשׁ הַמִּטְבָּח, עִם קְטֹרֶת הַקָּפֶה וְנֶקְטַר הַפְּרוּסָה הַקְּלוּיָה …
וְאָמְבְּרוֹזְיָית הַבְּצָלִים וְהַשּׁוּמִים הַמְקַרְקֵשִׁים בַּמַּחֲבַת
לַחֲבִיתַת הַיֶּרֶק הַגְּדוֹלָה!
*
אֲנִי מְרִיחָה וּמְרִיחָה… מַפְנִימָה אֶת מַרְאֵה הַפִּלְפְּלִים הָאֲדֻמִּים
וְהָרֵיחָן שֶׁזֶּה עַתָּה נִקְטַף מִן הַגִּנָּה
(בָּרִיא לְהִתְבּוֹנֵן בְּאֹכֶל, תּוֹדָה.)
*
וְאָז חוֹטֶפֶת אֶת טֶרְמוּס הַקָּפֶה
וְיוֹצֵאת לָעֲבוֹדָה;
*
יֵשׁ לִי דְּבָרִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר לַהֲגוֹת בָּהֶם!
יֵשׁ לִי שִׁיר שֶׁמֻּכְרָח מֻכְרָח מֻכְרָח כְּבָר לַעֲלוֹת עַל הַכְּתָב
*
וְהוּא עוֹלֶה
וְהוּא מָלֵא
בְּרֵיחַ הַפְּרוּסוֹת הַקְּלוּיוֹת
וְהַחֲבִיתָה מִן הַבֵּיצִים הַחוּמוֹת שֶׁל הַתַּרְנְגוֹלוֹת
הַמְּטַיְּלוֹת חָפְשִׁי וּמְטִילוֹת אֵיפֹה שֶׁבָּא לָהֶן
(הַיּוֹם לְיַד הַדֶּלֶת הַכְּחֻלָּה),
וְהוּא מוּאָר בְּקֶרֶן הָאוֹר
הַנּוֹפֶלֶת מִן הַחַלּוֹן הַקָּרוֹב לַתִּקְרָה (כִּי קִיר הַמִּזְרָח שָׁקוּעַ בָּאֲדָמָה)
וְהִיא נִשְׁפֶּכֶת עַל נַעֲרָה
אֲרֻכַּת שֵׂעָר כְּמוֹ בְּצִיּוּר הוֹלַנְדִּי
שֶׁעוֹמֶדֶת וּמְבַשֶּׁלֶת…
וְהוּא עָמֹק וְעָשִׁיר וּמְתֻבָּל כָּל כָּךְ…
אֵלַי, עוֹד לֹא יָצָאתִי מִן הַמִּטְבָּח!
