הן עבדו 4 שעות והלכו. שלמתי להן 650. אני התחלתי לעבוד עוד לפניהן כדי להכין להן מה שצריך והמשכתי עד עכשו — 6 וחצי שעות. הן שתי עובדות חדשות מן הכפר השכן. אחת בחיג'אב וכל היתר, אחת לבושה כמו אחת הדודות במשפחה 'העירקית' של בעלי . שתיהן יודעות עברית היטב וחריפות ואסרטיביות וכל היתר. למרות הזמן היקר הוצאנו כסאות לדשא ודיברנו. הסתבר שהאחת רווקה ובכלל מרגישה שניצלה מחיי עבדות, אבל יש בדידות. השניה כבר אלמנה. שתיהן גם מוכרות תבשילי בית. להוכחה הביאו כלי עם ממולאי גפן נהדרים שאכלתי על המקום. אחר כך אחת ביקשה רשות לקטוף עלים מהגפן והלכה לקטוף והשניה בקשה לקטוף שסק והלכה לקטוף. כל זה על חשבון זמן שעולה לי 140 לשעה! זה מזכיר לי כמה אהרון היה מתוסכל כשבנה את הבית עם חבורת פועלים שהיו מפסיקים הרבה זמן כדי לכרוע אפיים ולהתפלל. הוא לא אמר להם כלום. הוא היה יותר חברותי ממני. ממש התחבר עם אחד הפועלים, שנהג להביא לנו מתנות כשחזר ממכה. ובענין העובדות שלי… אתם יודעים מה? קבעתי איתן עוד 4 תאריכים! אני מבינה מספיק ערבית כדי לדעת שהן סיכמו בינהן שאני בסדר. היה שווה. אלא …שכל הזמן סבלתי מתחושה שחלקה חשד שהן בצד השני, וחלקה סולידריות של נשים מבוגרות שמדברות על בדידות ותושבות הצפון שמדברות על סכנה. בגלל החלק הראשון של התחושה לא ביקשתי להיצטלם ,שמא זה יביך אותן, בזכות בחלק השני של התחושה , שאלתי משהו שהתשובה היתה " אומרים שביוני מפנים את כולנו, את כל הצפון לירושלים! איזה רגע שלאחדות זה היה! ומה זה אומר? ??? הבנתי מה זה אומר וכתבתי לגגן שלא נבצע עכשו הקמת עוד שני גגות על מבנים קטנים יותר. נעשה את זה ביולי.
*
בצילום, הויסטריה שחשבתי שמתה בצמא כי החזירים קילקלו את הטפטפות… נותנת בכל הסגול והבשם של ארץ שכולה טוב.

*
*
*

אָבִיב
*
*
*

מִתְכּוֹנְנִים לְפֶסַח ו… אֱלֹהִים!

לַמְרוֹת מָה שֶׁקּוֹרֶה

הָעוֹלָם כָּל כָּךְ יָפֶה

*
מַגִּיעַ לוֹ פְּרָס:
*

שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ חַמַאס!