כל כך מרגיע לעבוד על ספר. לא לכתוב אותו, אלא לעשות הגהה, לסגנן הקדמה, וכמה מלים לגב וכמה מלים או תמונה לדש… נדמה לי שמזמן לא עשיתי את זה. מזל שהמפיק שלי עובד כרגיל (גם הוא אחד שהעבודה היא חייו) והוא מאיץ בי. הוא מזכיר לי כי הספר הזה שזכה במענק צריך לצאת עוד השנה! והשנה אוטוטו נגמרת. נכון בעיתות נלחמה אפשר היה לבקש הארכה… אבל למה לסבך. אז היום עשיתי את הגימורים של ספר בשם "הימה המתוקה הנמוכה בעולם". זה נשמע פיוטי? אני מצאתי את ההגדרה הזאת במילון. כמובן שזו הכנרת. אחרי כל השירים שכתבתי עליה, בחרתי לרכז בספר אחד רק את הקצרצרים. אני חושבת ששירים קצרים פחות מפחידים, ניגשים אליהם יותר בקלות. אני אוהבת כל סוג של שיר, אבל את הקצרצרים אני אוהבת יותר. אז הנה ההקדמה ושיר אחד מהספר:
*
*
*
הקדמה: הכנרת ואני
*
*
*

בגיל העשרה גיליתי את שירי רחל . לקחתי אותם לקריאה במערה שלי מול הים ביפו, והם קשרו אותי אל הכנרת עוד בטרם ראיתי אותה. בגיל 16 היה הטיול מים אל ים של תנועת "השומר הצעיר". אז ראיתי אותה לראשונה, התאהבתי סופית, והבטחתי לחזור עם אהובי. אכן חזרנו וחזרנו. תחילה חיינו באהל (שתפרנו בעצמינו מברזנט ירוק) בחוף עין גב, אחר כך באהלים בחוף טבחה-כרי-דשא, אחר כך התחלנו לשכור דירה באכסניה הסקוטית. אחר כך התחילו הבתים השכורים בגינוסר ובמושבה מגדל, אחר כך בתי יעל הפכה מורה לגלישת רוח ובנתה את ביתה על ההר מול האגם. היום אני עושה מחצית מזמני שם. שם פירושו; חופי גינוסר, המסלעות, המזחים. במשך 7 שנים זכיתי להגשים את החלום לחיות ממש על שפתה, זה היה בביתו של יגאל אלון שהושכר לי כשספריו עדין על המדפים ופה משם אני מגלה מחפציו האישיים ו… כותבת על שולחנו. אפילו מותו של שותפי לחיים אהרון מסג ארע בחדר משקיף לכנרת.כתבתי לכנרת הרבה שירים ארוכים, שהרי יש לנו מערכת יחסים עמוקה וארוכה. אבל בספר הקטן הזה אספתי ,באהבה ,רק את הקצרים — נשיקות על פני הימה המתוקה.
*
*
*

שַׁלְוָה גְּדוֹלָה

בִּמְקוֹמוֹת הָרַעַשׁ.

יַמָּה קְטַנָּה – עָמְקָהּ

הָרֶגֶשׁ הַמֻּשְׁקָע בָּהּ.