מזל שהחליטו בסוף לא לוותר על מסיבת פורים ! מאיה כל כך נהנתה; כלם נמסו למול הצהרות האהבה והתום שלה וחיבקו אותה ועוד אמרו לי תודה שהבאתי אותה כי היא מביאה ריפוי. רק לחשוב כמה מאיה קיבלה הערב: תשומת לב, מחיאות כפיים ו"כל הכבוד", חיבוקים, אהבה, שמחה, סיפוק הצרכים המיוחדים שלה למוסיקה ,צחוק , ריקוד, יחד. אבל יותר מכל היא קיבלה היתר להתקיים במימד הטבעי לה, מימד הפרפרים והפיות. היא כל הזמן צריכה את העדינות הזו וכשהיא לא מוצאת אותה בחוץ היא מסתגרת בחדר הורוד שלה ויוצרת את האוירה שטובה לה. כמה פעמים יעל ואני מתאמצות להוציא אותה למקומות שמחים וכשחוזרים הביתה רואים עליה שזה לא זה. עד כדי כך שהיא כבר לא סומכת עלינו. בקושי אפשר להוציא אותה מהחדר היפה שלה, וכשהיא כבר באוטו של אמא ומגיעים אל היעד, היא מכריזה : "אני לא יורדת!". גם היום זה התחיל בהכרזות כאלה. היא ירדה רק משום שאמרתי שהמסיבה היא בגן שעשועים. וזה היה נכון. רקדנו במגרש הכדורגל הצמוד לגן המשחקים. רקדנו שעות. מאז שיש לי את מאיה אני נעשתי נועזת יותר ולא אכפת לי לרקוד ממש במרכז עם צעיפים צבעוניים ותנועות מצחיקות. כך רקדנו וצחקנו וחייכנו אל חברים שאנחנו לא מזהים וכאלה שכן, והמגרש היה מקושט… והמוסיקה היתה טובה… ומאיה עברה מתחפושת לתחפושת והחליפה מלים טובות וחיבוקים.

לעדולה יש ספר שהיא הוציאה יחד עם פסיגולוג והוא נקרא "שאלות לא קלות":
*
*
*
שְׁאֵלוֹת לֹא קַלּוֹת

*
*
*

אֵיפֹה אֶרֶץ-הַפֵיוֹת?

בְּחוּץ-לָאָרֶץ

אוֹ בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ?

*

אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁהַגֶּשֶׁם הַזֶּה

שֶׁיּוֹרֵד כְּמוֹ כָּל גֶּשֶׁם . . .

הוּא דַּוְקָא הַמַּלְקוֹשׁ?

*
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לָגוּר

בְּתוֹךְ עֵץ עֲנָק

שֶׁרָאִיתִי פַּעַם , בַּטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי . . .
*

אַךְ מָה יִהְיֶה

אִם יָבוֹא הַבָּרָק

וְיִשְׂרֹף אֶת הָעֵץ בְּיַחַד אִתִּי ?!