תּוֹךְ כְּדֵי כְּתִיבַת מִלּוֹת הַשִּׁיר הַשֵּׁנִי מֵאָז הַמִּלְחָמָה

הרגע קרה משהו מצחיק: שמתי קומקום על הגאז, כי זה מה שאני עושה כשאני רוצה להרגע "שמה קומקום". אבל עליתי לגלריה להעתיק את השיר שזה עתה כתבתי למחשב… כמובן ששכחתי את עצמי, כמובן שהמים בקומקום התאדו וקומקום הנירוסטה התחיל להשמיע רחשים תוך כדי כך שהבית מתמלא ריח של ברזל שרוף… קצת נבהלתי ואחר כך הקול הפנימי שלי עשה מה שאני שונאת, התחיל להשמיץ אותי: "מטומטמת, תלכי לעזה!" ואז הקול הרגיל שלי השמיע צחוק. עכשו אני שמה קומקום אחר ועומדת לידו עד שירתח…
והנה השיר שכתבתי כשפתאם התחיל גשם ושימח אותי כמו סימן לטובה… אבל מיד חדל. רק כמה טיפות.

*
*
*
תּוֹךְ כְּדֵי כְּתִיבַת מִלּוֹת הַשִּׁיר הַשֵּׁנִי מֵאָז הַמִּלְחָמָה

אֲנִי מַרְגִּישָׁה טִפָּה וְעוֹד טִפָּה
*

יֵשׁ כְּתָמִים כֵּהִים עַל שֻׁלְחַן הָעֵץ הַחוּם

*
זֶה כַּנִּרְאֶה הַגֶּשֶׁם

*
זֶה גֶּשֶׁם

כְּמוֹ לִפְנֵי

יוֹרֵד מֵאֵיזֶה עָנָן טוֹעֶה…

בִּמְקוֹם כַּדּוּר טוֹעֶה

*
בִּמְקוֹם… כָּל מָה שֶׁיָּכֹל הָיָה

לִפֹּל עָלֵינוּ מִשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ נוֹפֵל

*
וְגַם

הַלֵּב

לֹא