היום דיברתי עם המשורר צוריאל אסף. הוא עסוק באירגון עזרה לחקלאים ולא כותב. אמרתי לו שאני כותבת כל כך הרבה שכבר לא נעים לי ואני מבקשת שישבץ אותי בעבודה חקלאית. ואז הוא אמר דבר מפתיע: "עדיף שתכתבי. חשוב לכתוב עכשו. כי אנחנו עכשו אנשיים אחרים. אנחנו לא מה שהיינו לפני ה7 לאוקטובר ולא מה שנהיה כשהכל יגמר. חשוב שישארו מסמכים מהאנשים שאנחנו עכשו". מצד שני ראיתי הזמנה של "בית הקונפדרציה" לערב שירי משוררים. היה כתוב "מיטב המשוררים יקראו מהגיגי ליבם בימים אלה" ובתגובות … שוב הפתעה; מישהו כתב" אנחנו לא צריכים את ההגיגים של מיטב המשוררים! איש איש והגיגי ליבו". וואו! איך משלבים? איך כותבים שירים המדברים בשם האנחנו? איך כותבים הגיגים משותפים? איך תופשים את רוח התקופה ולא רק את מצב הרוח הפרטי שלי? האם מצב הרוח הפרטי שלי כל כך מושפע מרוח התקופה…. שהם בעצם חופפים? אלה הדברים שמעסיקים אותי. תפילתי היא לכתוב שירים שנוגעים בלב רבים. מהסיבה הזאת אני לא זזה מכליל למקום יותר בטוח. תמיד אהבתי לכתוב ישר מהשטח. עכשו על אחת כמה וכמה. ברגע זה אני שומעת יותר פיצוצים מן הרגיל… זה כנראה צ"הל מגיב על 30 שיגורים שיורטו! אין מספיק מילות ברכה במילון להרעיף על ממציא "כיפת ברזל".
,
*
*
*
תְּחִנָּה לִכְתֹּב שִׁירִים נוֹגְעִים
*
*
*
אֶת הַבֶּכִי שֶׁלֹּא בָּכִיתִי עַד הַסּוֹף
אֲכַתֵּת
לְמִלִּים
*
אֶדְאַג שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ מִלִּים "שֶׁמְּנַסּוֹת לָגַעַת"
שֶׁמְּנַסּוֹת לָדַעַת,
כִּי שִׁיר קוֹפֵץ פִּתְאוֹם עַד הַגַּג!
וְגַם עוֹבֵר אוֹתוֹ אֶל הָאֵינְסוֹף!
וְיָכֹל לְהָבִיא מִשָּׁם מַשֶּׁהוּ טוֹב
*
כֵּן, אֲנִי מִתְיַפַּחַת בִּכְתַב
מִתְיַפַּחַת יָמִים וְלֵילוֹת;
אוּלַי הַשִּׁיר יִנְסֹק פִּתְאוֹם אֶל הַנְּבוּאִי…
* * *
אֲבָל מִי צָרִיךְ שִׁירִים כָּל כָּךְ מִתְיַמְּרִים!
*
דַּי , אַל תִּכְתְּבִי! תַּגִּידִי: יֵשׁ לִי יוֹם יוֹם חַג
כְּמוֹ הַיּוֹם כְּשֶׁ בִּ'שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה' יָצְאוּ שִׁגּוּרִים רַבִּים לְעֶבְרִי
וְאַף אֶחָד לֹא פָּגַע בִּי!
בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֶת הַיֵּרוּט!
זֶה הָיָה כְּמוֹ שְׁלוֹשָׁה כּוֹכָבִים תּוֹפְשִׂים מְהִירוּת
יָשָׁר לְתּוֹךְ הַהִתְנַגְּשׁוּת…
*
בְּמִקְרֶה רָאִיתִי, כִּי בְּדִיּוּק שָׁתִיתִי בִּירָה "מַכַּבִּי" עַל הַגַּג.
