הַלְדִיס מוֹרֵן וַסוֹס (1995-1907 )
*
עוד שיר של אותה משוררת. היא נורבגית, היא כבר לא בחיים. אבל היו לה חיים ארוכים מאד. היא הספיקה לעבור את הכיבוש הנאצי של נורבגיה. היא שהיתה לה אהבה גדולה—לסופר הידוע טאריי וסוס , שנחשבה חדשנית וארוטית, כשהגיעו מים עד נפש כתבה שירה שיכולה לעזור לבני אדם במצוקה ולא רק לעשות לה שם. כמה שיריה מתאימים לנו היום. היום הייתי אמורה להתרכז ביצירתו של סופר נורבגי אחר, יון פוסה שזכה בפרס נובל השנה, אבל הלב נמשך יותר לשירה רלוואנטית למצבנו. זה מה שאני יכולה לעשות; להעלות שירים מחזקים. אבל שירים שהם אמנות ולא רק 'משפטים מיטיבים'. אני רואה שזה מה שרבים פה עושים. בישוב שלנו יש מגוון של מטפלים ומומחים לטראומה והם מזמינים את מי שלא יכול להרגע או לישון להיכנס אליהם לכוס תה וחיבוק. אני מציעה מלים מחבקות:
*
*
*
שִׂיחָה בְּיָמִים קָשִׁים

*
*
*
כְּבָר לֹא קוֹרְאִים לְזֶה אֲנִי

עַכְשָׁו אוֹמְרִים אֲנַחְנוּ.

אִם יֵשׁ לְךָ שִׂמְחָה

חַלֵּק אוֹתָהּ עִמָּנוּ

תֵּן מַה שֶּׁנִּתָּן לָתֵת לִשְׁכֵנְךָ

הַלֹּא רֵעַ וְאָח הוּא

*
עֲזֹב תַּעֲזֹב עִם אָחִיךָ, עֲזֹר תַּעֲזֹר

כְּכָל שֶׁיַּתִּיר כּוֹחֲךָ .

לְכָל הַקּוֹפְאִים כָּאן בַּקֹּר

הֱיֵה מְדוּרָה, הַקְרֵן אוֹר.

*
הִנֵּה יָד מוֹצֵאת יָד, וְכָתֵף מְיַצֶּבֶת כָּתֵף,

הִנֵּה לֵב שֶׁהוֹלֵם מוּל לִבְּךָ.

לוּ יַפְשִׁיר הַקּוֹפֵא, הֶעָיֵף,

מִן הַחֹם הַנּוֹבֵעַ מִמְּךָ.