החברים אליהם אני הולכת בערב שבת לא נמצאים בכפר. אז היזמנתי את עצמי אל משפחה אחרת. משפחה אחרת עולם אחר! הם צעירים. יש ילדים, יש כלבים, יש עיזים, יש תרנגולות… הם בתהליכי בניה של הבית. כמה זה משמח; מעין פעולת נגד להרס ולשנאה. הם הראו לי הסבירו לי מה התכנית. בנתיים היו ערמות ספרים וכלים בכל פינה, חדר היסתעף מחדר, בלגן. אבל באמצע כל זה שולחן אובלי עם מפה לבנה. הסבנו לשולחן, שרנו שירי שבת , אמרנו תפילות, המטעמים הגיעו. גם השכן ,שנשאר לבד כי משפחתו נסעה, הגיע, עם הנשק כי הוא בתפקיד. מישהו אמר שמעולם לא היה מצב כזה; מותר לשאת נשק בשבת. הרכבות פועלות… ולמרות שעוד בטלפון הבטחנו לא לדבר על המלחמה, השיחה קלחה לשם. איכשהו הצלחנו להטות אותה לאפיק דיפלומטי. האורח, שהוא מומחה לאמנות לחימה, סיפר כיצד דרש מצמרת המקצוע בחו"ל להכריז על גינוי הטבח , לא רק אישית בטלפון אלא באופן רשמי. איזה הישג! לעומת זאת החברה ששלחתי אליה אתמול מייל עם בקשה שבעלה שעובד באיחוד האירופאי יעשה משהו בענייננו, ענתה לי שבעלה עובד בענייני עוני בקזחסטאן ואין לו נגיעה ל'קונפליקט' באזורנו. תשובתי היתה שתי שורות: זה איננו 'קונפליקט', זהו ג'יהאד! מלחמת קודש של האיסלם. זה יכול לקרות גם אצליכם באירופה. כמה טוב שמאיה באה סוף סוף לבקר אותי ורקדנו עם מטפחות על הגג והיא דרשה ממני לשמוח ולצחוק.
*
*
*
נִצּוֹלָה
*
*
*
כָּל בֹּקֶר אֲנִי סָפֵק עוֹלָה מִן הַטְּרוֹפֵת
סָפֵק
יוֹרֶדֶת מִן הַתֵּבָה
*
ומוצאת אִי!
כָּל יוֹם
אִי!
*
וַאֲנִי בּוֹנָה עָלָיו קוֹרַת גַּג
כְּמוֹ הַקּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם
*
וַאֲנִי מִתְהַלֶּכֶת יְחֵפָה עַל קְלִפַּת הַכַּדּוּר
כְּמוֹ הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה
אַחֲרֵי הַמַּבּוּל
*
בּוֹדֶקֶת מָה אֶפְשָׁר לְגַדֵּל כָּאן
כְּמוֹ בַּחַיִּים הַקּוֹדְמִים אֶת פּוֹטֶנְצְיָאל הַפַיְט
*
אַךְ בְּעִקַּר בּוֹנָה
בּוֹנָה עוֹד וָעוֹד גַּם אַחֲרַי שֶׁהַכֹּל בָּנוּי מִזְּמַן
*
כִּי הַבְּנִיָּה עַצְמָהּ
כֵּן, הַבְּנִיָּה עַצְמָהּ, גַּם הַגִּדּוּל,
הֵם
עַכְשָׁו
*
הַבַּיִת.
