לא נעים לשתף… אבל בשביל מאיה, שהיה קשה להעסיק אותה בבית כל כך הרבה זמן בלי מסגרת (כי גם בסוכות לא היה). טסנו בכל זאת לספרד. פתאם מישהו (שדאג למאיה) השיג לנו כרטיסים. כרטיסים לאותו ערב. היה צריך להחליט מהר. יעל החליטה לטוס. היא היתה בטוחה שאסרב אבל הצליחה לשכנע אותי. הנה אנחנו כאן כבר כמה ימים . עדין קשה להעסיק את מאיה, אבל כאן יש ליעל צוות בידור שלם. כולנו מצחיקים את מאיה ומשכנעים אותה לעלות לרכב או לרדת ממנו. הכי מצחיק שאנחנו צריכים להתאמץ כאן עוד יותר; גם כי כל הזמן מישהו מספר חדשות רעות מהארץ וגם כי מאיה כל הזמן דורשת "הביתה!". עכשו היא למדה איך להרגיע את עצמה. היא חוזרת ואומרת: "בשבוע הבא נחזור למגדל". בנתיים יש בעיר השכנה פסטיבל או פריה. אז אנחנו הולכים:
*
*
*
עַד כְּדֵי כָּךְ הִדַּרְדַּרְתִּי אוֹ הַפֵרְיָה
*
*
*
אֲנַחְנוּ בַּפֵרְיָה בִּסְפָרַד
(הַבִּקּוּר שֶׁל פַּעַם בְּחָמֵשׁ שָׁנִים אֵצֶל בְּנִי, שֶׁיָּרַד)
פֵרְיָה פֵּרוּשׁוֹ יָרִיד, פֶסְטִיבָל, לוּנָה פַּרְק, מְסִבַּת טֶבַע…
*
אֲנִי מְחַיֶּכֶת כְּמוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים סְבִיבִי
*
יֵשׁ רַק שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁמְּעִיבִים עַל שִׂמְחָתִי
שֶׁמְּעִיקִים לִי עַל הַלֵּב
שֶׁתְּלוּיִים מֵעַל רָאשִׁי כְּמוֹ עֲנָנָה:
*
מַרְאֶה הָאִישׁ לְבֶן הַשֵּׂעָר
בְּקָרוּסֶלַת הַדְרָגּוֹנְסִיטוֹ, בִּתְּנוּחָה שֶׁל
מְחַבֵּק יֶלֶד בַּמּוֹשָׁב לְיַד
*
וְלֹא הָיָה שָׁם יֶלֶד
וּבַסִּיבוּבִים הַחֲזָקִים הוּא זָעַק-צָחַק לְבַד
*
ו…הַדָּבָר הַשֵּׁנִי- -מַרְאֶה הָאֲלָפִים הָעוֹלְצִים
(מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר)
וְשׁוּם רוֹצֵחַ לֹא אוֹרֵב לָהֶם מֵעֵבֶר לַגָּדֵר!
*
וְהַשְּׁלִישִׁי… יֵשׁ גַּם שְׁלִישִׁי:
שֶׁמִּישֶׁהוּ נֶחְמָד מַרְאֶה לִי בַּנַּיָּד
תְּמוּנוֹת שֶׁל צְעִירִים נֶחְמָדִים וְשֶׁל נָשִׁים חֲמוּדוֹת
שֶׁזָּכוּ בַּתְּאָרִים "גְּבֶרֶת הַפֶסְטִיבָל" "נְסִיכַת הַפֵרְיָה",
"מֶלֶךְ הַנְּעוּרִים"
*
כְּשֶׁבַּנַּיָּד שֶׁלִּי רָצוֹת
בְּאוֹתוֹ חֹמֶד …
*
תְּמוּנוֹת הָרְצוּחִים!
