היום מציינים חדש לזוועה. עוד מעט יהיה אצלינו טקס במגרש. אני מציינת את המועד הזה כיום החזרה לעבודה. הבקר לראשונה חזרתי לטפל בספר שעמד על הפרק לפני האסון. זהו ספרו של המשורר ליאור מעין שזכה ב'פרס כליל לאקופוטיקה' לשנת 2023. כמה מרענן לעשות הגהה ולשלוח רשימת תיקונים, כמו בימים הטובים ההם.. כמה מרענן בכלל לקרוא משהו שנכתב לפני! האם מה שנכתב לפני נשאר רלוואנטי? הרי אנחנו עכשו אנשים אחרים. לשמחתי הספר הזה מספיק מופשט כדי שאפשר יהיה להבין אותו ברמות שונות. למשל השיר התמים על הילד שהוריו ערכו לו טקס גמילה מהמוצץ בהשלכתו לירקון… זה נפלא. זה כל כך מקומי, המקומיות היא לב ליבה של האקופואטיקה. בספר של ליאור יש תמונות מאזורים שונים בארץ ובעולם, אך בעיקר מורגשת נוכחותו של הירקון. הנהר של תל אביב. זה שרוני סומק כתב עליו את השיר הקלסי "7 שורות על פלא הירקון". זה שדליה רביקוביץ כתבה עליו את השיר 'חמדה'. כן, זה לא ידוע אבל היא סיפרה לי אישית, כי השיר נכתב בביקור עם אבא ב'שבע תחנות'. אז הנה השיר מן הספר שאוטוטט רואה אור בהוצאת "כליל, מקום" בשיתוף עם הוצאת "אפיק": "מה שיש עכשו":
*
*
*
בְּגִיל אַרְבַּע נָסַעְתִּי עִם אִמָּא וְאַבָּא לִגְדַת הַנָּהָר
לְיָד עֶשֶׂר טְחָנוֹת עַל יַד הַמּוּסָךְ שֶׁל דָּן
לִזְרֹק אֶת הַמּוֹצֵץ הָאַחֲרוֹן מֵעַל הַגֶּשֶׁר שֶׁמֵּעַל הַנָּהָר
וכְּבָר אָז הִקְסִימָה אוֹתִי הָעִבְרִית הָזוּ בֵּין טַחֲנָה לְתַּחֲנָה
*
תְּחִלָּה טָבַע הַמּוֹצֵץ
אַחַר כָּךְ נָפַל הַגֶּשֶׁר
הַנָּהָר הַגָּדוֹל
הָפַךְ נַחַל
ג'וּנְגֶ'ל הַסּוּף נִבְרָא לְמַסְלוּל אוֹפַנַּיִם
וְרַק זֶרֶם הַמַּיִם
וּכְאֵב הַסַּבְּרֶס
עוֹד שָׂם.
