זה עתה חזרנו מניחום אבלים בכפר השכן. מדובר בכפר הדרוזי יָאנוּח. מדובר בנפילתו של הקצין בן ה33 סָלְמַּאן חָבְקָה. הייתי חלק ממשלחת נשים גדולה מכליל. כשהגענו אל 'בית העם' נכנסנו לאולם הנשים (הגברים היו בקומה השניה) והתחלנו ללחוץ יד לשורה ארוכה של נשים , עם שביסים לבנים, מבנות המשפחה. הן אמרו לנו "תודה שבאתם". אנחנו אמרנו להן" תודה על הבן הגבור". ישבה שם גם צעירה בלונדינית עם עינים כחולות שטופות בכי – אשתו הצעירה. האולם היה ענק ובו שורות של כסאות. תפשנו שורה ארוכה ארוכה. מדי פעם עברה בחורה וכיבדה במים ובקפה. אני הבאתי איתי כמה ספרים וחשבתי שכבר אחזור איתם בתרמיל;כי איך אתן לנשים אבלות ספר שירה. אבל אז חברה מכליל אמרה לי: תני לדודה והיא תתן להם". הדודה בדיוק כיבדה אותנו בקפה ונכנסה איתנו לשיחה על כמה אנחנו יחד, אחים. היא דיברה עברית מצויינת, היא מורה. נתתי לה את ספר הילדים הגדול "צעצועים" עם האיורים היפים , עם הקדשה לילד הקטן ששמו עֵימָד. היא סיפרה שעֵימָד קיבל הרבה מאד מתנות , מכל רחבי הארץ. איכשהו נודע שיש פה סופרת וכמה נשים באו לדבר איתי וביקשו ספר. היו לי כמה עותקים של "על היופי הבלתי מצוי של המצוי", כתבתי הקדשות לרנא וכאוכב ודבא… הן שמחו מאד. אני שמחתי על רגע של חום. החלפנו טלפונים וכתובות מייל… יכולתי להישאר שם שעות, באולם המלא נשים מלאות רצון טוב, במקום לחזור לביתי הבודד… אבל החברות אמרו שהגיע זמן לחזור.

*
.*
*
מָה עוֹשִׂיםנֶגֶד הַפַּחַד? / עדולה

*
.*
*

הַקַּדָּר עוֹשֶׂה . . . כַּדִּים .

הַחַיָּט עוֹשֶׂה . . . בְּגָדִים .

מְעָרָה עוֹשָׂה . . . הֵדִים !

חֹשֶׁךְ מָה עוֹשֶׂה ? פְּחָדִים .
*

וּמָה עוֹשִׂים נֶגֶד הַפַּחַד?

סְבִיב הָאוֹר יוֹשְׁבִים בְּיַחַד .