מזמן לא הייתי אצל מאיה, כי הימים אינם כתיקונם. אין כח חזק ממני שמאלץ לצחוק ולשמוח. אז צריך לעבוד על זה באופן רצוני. בדרך כלל זה עובד אבל עכשו, שהימים אינם כתיקונם, אני חוששת קצת מן הערב והלילה. אצלי הוא דומם, בלי שום תקשורת, אפילו בטלפון התרגלתי לא לדבר. אבל פתאם יש הזמנות מכל כיוון: אצל בעלי היקב יש בית פתוח ויין חפשי! במועדון הנוער יש מסיבת שחמט, בבית של אחת השפיות הצעירות, שבדרך כלל בישלה לאורחי הצימרים, מבשלים עכשו לחיילים ויש חברים על הקו למקומות הפיזור. כמובן שרבות מן המורות ליוגה ומדיטציה מזמינות אליהן ויש מטפלות רגשיות המזמינות לכוס תה וחיבוק. (בו בזמן גם דואגים לדרכי גישה למקומות מרוחקים, אני למשל, כל היום עבד הטרקטור להרחיב , כלומר לקלקל את שביל הסלעים האהוב כדי לאפשר מעבר רכב חירום. וגם משפרים את האזורים המוגנים ליד גני הילדים ומדי פעם מחפשים מתנדבר לנסוע לכפר הערבי השכן להביא ברגים או משהו דומה.) איך אני יודעת? אני בדרך כלל לא נמצאת בשום קבוצה בטלפון. אבל אחרי קבוצת החירום החדשה אני עוקבת. וכשאני יודעת שיש אופציות לצאת ולראות אנשים… כמה נעים הערב השקט. אבל אמש, אמש כשהבהילו אותנו בטעות וכיבינו את כל האורות וישבנו בחושך… ,גם אמש הם שתו יין אצל רותי ולא ידעתי!
*
*
*
מָה עוֹשִׂים נֶגֶד הַפַּחַד? / עדולה
*
*
*
הַקַּדָּר עוֹשֶׂה . . . כַּדִּים .
הַחַיָּט עוֹשֶׂה . . . בְּגָדִים .
מְעָרָה עוֹשָׂה . . . הֵדִים !
חֹשֶׁךְ מָה עוֹשֶׂה ? פְּחָדִים .
*
וּמָה עוֹשִׂים נֶגֶד הַפַּחַד?
סְבִיב הָאוֹר יוֹשְׁבִים בְּיַחַד .
