כחלק מן הענין שלי בתיירות פנים או בהעמקת הכרת הבית, הגעתי היום לראשונה אל בית בן-גוריון. את הרושם הגדול ביותר עשו עלי הספרים. יש לו 4 אולמות שקירותיהם מרופדים ספרים! מהם 100 ספרים שהוא כתב. ועוד יותר מהספרים הרשימו אותי דברים שהוא אומר בסרט וידאו המוקרן באחד החדרים: "כשפרשתי מהממשלה, החלטתי לכתוב 15 שעות ביום, כדי שהנוער ידע מה היהודים בנו והקימו כאן" והוא מוסיף שהוא גם החליט להקדיש 3 שעות ביום לקריאה. וואו! זה ממלא אותי התפעלות מן המשמעת העצמית ויכולת ההתמקדות וזה כמובן מזכיר לי משהו. בלי להישמע יומרנית ובלי להיתלות באילנות גבוהים, אני נזכרת בנערה שהייתי, זו שעם סיום התיכון פחדה שהחיים יתבזבזו לה ועשתה תכנית: שעתיים ביום לומדת ביאליק, בבית ביאליק! . שעה רחל. שעתיים ביום מחזקת את האנגלית. שעתיים ביום את הצרפתית. אני חושבת שהיתה גם שעה לטשרנחובסקי… וגם להכרת הטבע. כשפגשתי את אהובי בצבא לקחתי אותו מיד לבית ביאליק וגם לשוט בירקון, ובזמן השיט הייתי מדקלמת לו שירים. אני זוכרת במיוחד את היום בו דיקלמתי את השיר הזה:
*
*
*
בְּמוֹ יָדַי / רחל
*
*
*
אֶת דְּלָתוֹת לְבָבִי אֶנְעַל,
הַמַּפְתֵּחַ הַיָּמָּה אֶזְרֹק –
פֶּן חַרוֹד יֶחְרַד הַלֵּב
לִקְרָאתְךָ, לְקוֹלְךָ מֵרָחוֹק.
*
וְהָיוּ הַבְּקָרִים אֲפֵלִים,
וְהָיוּ עֲרָבַי אֲנָחוֹת,
וּמִכָּל תַּנְחוּמַי רַק אֶחָד:
כִּי יָדִי עוֹלְלָה לִי זֹאת…
*
*
*
*
כמובן שחששתי שזה ירחיק אותו, אבל קרה ההפך. הוא נזכר בפואמה של טשרנחובסקי שהוא אוהב ויודע בעל פה . הפואמה "בעין דור" של טשרנחובסקי: .
וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח
עַל סוּס קַל עֵין-דּוֹרָה בָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.
*
וּבְאַחַד הַבָּתִּים אוֹר כֵּהֶה הוֹפִיעַ:
–"פֹּה תָגוּר" – הַנַּעַר לוֹ חֶרֶשׂ הִבִּיעַ.
*
–"אַתְּ בַּעֲלַת הָאוֹב? – "כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי"
–"נָא קָסְמִי בָּאוֹב, צֵל הָרֹאֶה הַרְאִינִי!"
*
עֲלָטָה… אֵשׁ זְוָעוֹת… בַּפִּנָּה קַלָּחַת,
וּשְׁמוֹת כָּל הַשֵּׁדִים וּבְלִילָה רוֹתַחַת…
*
*
*
הפואמה עוד ארוכה ויפה. שווה לחפש ולקרוא. אהרון ידע אותה כמעט כולה בעל פה. לא שהוא לא התבייש קצת ללכת לבית ביאליק ולדקלם שירים. הוא אמר משהו כמו "אוי ואבוי אם יראו אותי החברים" אבל הרגשתי שזה נותן לו היתר להיות פיוטי ולהנות מטקסטים למרות כתפיו הרחבות ומוצאו מ"כפר שלם" שעל יד "שכונת התקוה". בהמשך חיינו שירים וקריאה , לצד עבודת משק, היו עיסוק עיקרי. חבל שלא ביקרנו יחד בבית בן גוריו
