לוּ יְהִי

ובכן נגמרה חופשה ארוכה בספרד כשרוב הזמן עובר בנסיעות בנופי אנדלוזיה עם פס הקול התמידי של שירי ארץ ישראל. אלף פעם שרנו את "לו יהי" ואת "ההר הירוק תמיד" ואת "אל בורות המים" ואת בית הערבה". היום במיוחד מאיה לא הסכימה לרדת בשום כפר ציורי, אז הסתובבנו עם המכונית בסמטאות והמשכנו והמשכנו. מזל שגם אני אוהבת לשיר. בשבילי "לשיר זה לבלות" כמו ששר חנן יובל , לא זוכרת באיזה שיר. אבל כן שמתי לב היום כמה הפזמונים טובים ומתאימים לעת כזאת ,(ומתי לא עת כזאת אצלינו?), יותר משירי ספר. פעם כעסתי שספרי הלימוד מלאים 'פיזמונים'. עכשו אני רואה כמה הם מחזקים, כמה הם תחליף לתפילות שאין לנו. כשאני שרה " שְׁמֹר אֵלִי עַל זֶה הַבַּיִת, עַל הַגַּן עַל הַחוֹמָה…" אני מתכוונת לכל מלה! גם כשאני שרה " אָדָם בּוֹנֶה אֶת מִגְדָּלָיו מֵהֶבֶל וּקְלָפִים./ יוֹם יוֹם טוֹרֵחַ וְעָמֵל /יוֹם יוֹם הֵם נִטְרָפִים/ אֲבָל אֶל מוּל חֻרְבַּן קְלָפָיו /עוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעָלָיו…" וגם כשאני שרה " יֵשׁ בִּי אַהֲבָה וְהִיא תְּנַצֵּחַ "ועוד ועוד.
(הצילום הוא מיום אחר, כשמאיה כן הסכימה לרדת.)
*
*
*
לוּ יְהִי

*
*
*
חֲבֵרַי הַחָפְשִׁיִּים

מְבַקְּשִׁים

שֶׁאֶשְׁלַח אֶנֶרְגְּיָה טוֹבָה

לַבַּת הַנֶּעֱדֶרֶת הַנֶּהֱדֶרֶת שֶׁהָיְתָה בַּ'הַמְּסִבָּה'!,

*
חֲבֵרַי חֲנִיכֵי הַסַּדְנָאוֹת וְהַ'מַּעְגָּלִים'

מְבַקְּשִׁים שֶׁאֶעֱשֶׂה הַדְמָיָה שֶׁל שִׁיבָה מְהִירָה

שֶׁל הַבֵּן שֶׁעַכְשָׁו, עִם שְׁאַר הַחַיָּלִים,

נִלְחַם לֹא מִשִּׂנְאָה אֶלָּא מֵאַהֲבָה.

*
וַאֲנִי מִתְרַכֶּזֶת וּמִתְאַמֶּצֶת לִבְנוֹת 'כִּפַּת בַּרְזֶל' רַק מֵאוֹר וּצְבָעִים

כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתִי בַּקּוּרְס לְשְּׁלִיטָה בַּחַיִּים וְגַם בַּ'קוּרְס לְנִסִּים'.

אֲבָל קָשֶׁה! כָּל כָּךְ קָשֶׁה…

לַעֲזָאזֵל!

אוּלַי עָדִיף לְהִתְפַּלֵּל

וּלְהַשְׁאִיר אֶת זֶה לֶאֱלֹהִים?!