לִכְבוֹד עַצְמִי

כל הימים אני מתכננת התבצרות; צריך להפוך חדר אחד לממ"ד (על ידי ביטון בבטון) . צריך סורגים על החלונות. צריך כלב ועוד רעיונות. כיוון שאין אורחי צימר אני פחות מתעסקת ב'לסדר יפה' וזה חסר. אז היום לא רק קטפתי זיתים לכבישה וחרצתי אותם והשרתי בגיגיות ואני מחליפה מים… גם קטפתי פרחים וסידרתי זרים, כמו בימים שיש אורחים. כמו במשל המוכר לעייפה (לא פלא שאני משתמשת בו, אלה המוכרים לעייפה, הנדושים, הם הכי נכונים) אנחנו צריכים לחם כדי לחיות ופרח שיהיה בשביל מה לחיות. לחם חוקנו עכשו הוא דאגה לביטחון; הגנה, מגננה, התבצרות. אבל צריך שיהיה גם בשביל מה לחיות את החיים המוגנים האלה: היחד והיופי והיצירה.
*
*
*
לִכְבוֹד עַצְמִי

*
*
*
דַּי! נִמְאַס לִי לִהְיוֹת יְעִילָה וְהִתְבַּצְּרוּתִּית…

הַיּוֹם

אֲנִי מְבַלָּה זְמַן רַב,

אֶפְשָׁר לוֹמַר, כַּאֲחוּזַת תְּזָזִית,

בַּהַשְׁקָיָה ,קָטִיף וְסִדּוּר פְּרָחִים…

מְנִיחָה אוֹתָם, בְּאַהֲבָה, בְּכֵלִים שְׁקוּפִים ,

מְמַלֵּאת מַיִם צְלוּלִים…

כְּאִלּוּ ,בְּעוֹד שָׁעָה קַלָּה , מַגִּיעִים

אוֹרְחִים נַעֲלִים!

*
אוֹרְחִים לֹא יַגִּיעוּ. אוּלַי לוֹחֲמִים עֲיֵפִים

מִן הַחֲזִית הַקְּרוֹבָה

(וְלָהֶם מַסְפִּיק מִטָּה טוֹבָה)

*
אֲבָל דַּי! אֲנִי כְּבָר לֹא יְכוֹלָה!
*
הַיּוֹם

אֲנִי מְסַדֶּרֶת פְּרָחִים

לִכְבוֹד עַצְמִי

הַנַּעֲלָה!