זה קורה לי לא פעם שאני נשארת בלי אוכל. יכולתי לטייל לגינה האורגנית אבל לא היה לי זמן. נכון, כי אני בפרוייקט ספרותי שדורש את כל הזמן והריכוז וכשהגיע זמן להפסקת חוץ, אני לא יכולה בלי כמה שעות בחוץ, בחרתי להקדיש אותן לעישוב (העשבים כבר בגובה שלי!) במקום להליכה. זה לא תירוץ; יכולתי לבקש מהשכנה שנסעה לגינה האורגנית… כנראה שאני אוהבת את המבחנים האלה. אז עכשו מה אכין לארוחת הערב? יש שעועית והיא כבר מתבשלת בסיר הלחץ שכבר מזמזם… וזהו. בעצם אני נזכרת כי כשעשיתי סדר לפני שבועיים וזרקתי לקומפוסט את כל המאכלים הישנים… היתה שקית קוסוקוס לא ישנה מדי שהיססתי אם להשליך או לשמור למצב חירום. אני מקוה שלא זרקתי אותה. אני הולכת לחדר האחורי לבדוק… והנה היא! עכשו, איך מבשלים קוסקוס? אקרא את ההוראות. אחפש באינטרנט. יהיה בסדר. מה שחמור יותר הוא שנשאר מעט מאד יין. טוב, מחר יגיע ציון עם העובדים שלו כדי לבנות גג חדש. ביקשתי ממנו לקנות כמה דברים, וגם הזמנתי לחם שיפון אצל האופה . הערב אצטרך להשלים את החסר בכמה תוספים שיש לי וביופי הזה של אש בקמין, ופרחים באגרטל ושעות לטפל בשירים.
*
*
*
תּוֹסְפֵי מָזוֹן
*
*
*
ד"ר מָה כְּדַאי לִי לֶאֱכֹל
כְּלוֹמַר מָה כְּדַאי לִי לָקַחַת
בְּגִילִי (אַחֲרֵי שֶׁנָּתַתִּי נָתַתִּי נָתַתִּי הַכֹּל )?
*
גְּבִרְתִּי, אִם תִּקְּחִי
גְּלוּלַת שֶׁמֶשׁ עוֹלָה מִן הַגּוֹלָן
בַּבֹּקֶר עִם הַקָּפֶה הָרִאשׁוֹן
*
קְרִיצָה מֻחְלֶפֶת עִם כִּפַּת הַחֶרְמוֹן
עִם אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם
*
וּכְמוּסַת שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת
עִם יַיִן אָדֹם
*
— לֹא חָשׁוּב
מָה עוֹד תַּעֲשִׂי —
*
הִרְוַחְתְּ אֶת לֶחֶם הַיּוֹם
