אחרי ההתעדכנות במה שהולך… קשה לי ללכת לישון. אני מחפשת משהו טוב לקרוא לפני השינה ולא מוצאת משהו שיהיה גם טוב וגם רלוואנטי. נזכרתי שישראלי חכם שהיה שבוי בסוריה כתב בעצמו על קיר הצינוק "יודעים עליך, מטפלים בך". אחר כך כל פעם שראה את הכתובת על הקיר זה עשה לו טוב. אז אני לא במצב קיצוני כמו השבויים, אבל לכולנו קשה להמשיך עם החיים, לכלנו קשה לישון טוב. כנגד זה כתבתי לעצמי משפט שאביט בו כל ערב לפני הפרישה למיטה: "החיים יפים בכל זאת. העשייה למען הסובלים (וכולנו סובלים) ולמען הטוב והאופטימיות — היא אפשרית." אז קומי מחר, ושאלי את עצמך במה אני יכולה להועיל? אפילו רק לקיים אורח חיים נורמלי באזור שנחשב למסוכן—עוזר. אם אלך מחר לשיר עם החברים שהזמינו… זה יעזור. אז אני כבר חושבת על אמיר עם הגיטרה ואיך נשב על המחצלת ונשיר. אפשר לקרוא לזה קבלת שבת. למה לא? שבת אחרת. שבת מתקנת.
*
והנה מצאתי גם צילום של המנורה הזאת שעשתה לי טוב כשראיתי אותה לראשונה הערב ב'בן גוריון'. היא יצירה של האמן הספרדי סלבדור דאלי, היא יצירה טובה והיא הסמל שלנו וזה עתה חזרתי מספרד,
*
*
*
כְּשֶׁהַלֵּב מִתְעַטֵּף
*
*
*
מַשֶּׁהוּ רַע קָרָה בְּ'עוֹטֵף עַזָּה'!
אֲנַחְנוּ חוֹזְרוֹת לָאָרֶץ וְהַלֵּב מִתְעַטֵּף;
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה אֲנִי מַסְבִּירָה לַיַּלְדָּה
שֶׁהַצִּפּוֹר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת
עוֹד מְעַט תָּעִיף אוֹתָנוּ בָּאֲוִיר
*
לָכֵן קוֹרְאִים לָהּ אֲוִירוֹן
כִּי הִיא עֲבִירוֹן
הִיא תַּעֲבִיר אוֹתָנוּ יָשָׁר לַחֶדֶר הַוָּרֹד שֶׁלָּהּ
לְיַד הָעֲגוּרִים
*
אִתָּהּ נַחְתֹּךְ אֶת הַשְּׁחָקִים כְּמוֹ בַּשִּׁיר הָאָהוּב שֶׁל אָרִיק
וְלֹא יִהְיֶה נֶשֶׁר
וְלֹא יִהְיֶה נֶשֶׁר
וְלֹא יִהְיֶה נֶשֶׁר
*
וְלֹא נָגוּר
וְלֹא נָגוּר
וְלֹא נָגוּר
*
וַאֲנִי מוֹסִיפָה לְהַסְבִּיר,בִּשְׁבִיל הַכֵּיף:
לַאֲוִירוֹן קוֹרְאִים גַּם מָטוֹס
כִּי הוּא טָס
וְעַכְשָׁו נָטוּס
שׁוּב כְּמוֹ בַּשִּׁיר הָאָהוּב הַהוּא:
"עוּף גּוֹזָל , טוּס לְאָן שֶׁבָּא לְךָ"
*
כֵּן עוֹד מְעַט נַחְתֹּךְ אֶת הַשָּׁמַיִם
וּכְשֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם
הֵם יִתְאַחוּ
הֵם יִתְאַחוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁהֵם יִתְקַשּׁוּ וְיַהַפְכוּ לְכִפַּת בַּרְזֶל
וְשׁוּם טִיל לֹא יִפֹּל עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה, לַעֲזָאזֵל!
וְהַדָּבָר הָרַע שֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁקָּרָה בַּ'עוֹטֵף'
*
יִהְיֶה כַּחֲלוֹם יָעוּף
