גם כי מזמן היה צריך, וגם כי זה הדבר הטוב ביותר לעשות בעת כזאת, הקדשנו יום שלם לגינון. אנחנו זה אני והגנן יובל חיים. הוא לבד כאן, כי המשפחה נסעה למקום יותר בטוח, ואני… אם כבר אני מצהירה שאני לא עוזבת כי צריך לטפל במשק, אז אני מטפלת! אז קילטרתי את העציצים הרבים, הוספתי אדמה, הוספתי שתילים, גזמתי חלקים מתים, אספתי את עלי השלכת של השסק שכיסו חלקה שלמה וכמעט המיתו את הפרחים שמתחת, אספתי את הגזם הרב שהגנן הוריד מהורדים הזקנות, ובעיקר עקרתי את העשב השוטה שאינני יודעת את שמו, זה שממלא אותך מילוני קוצים שחורים באורך סנטימטר. לא פעם זרקתי בגד בגללו. גם היום זרקתי את המכנסיים האדומים שרואים בתמונה ואחר כך התחרטתי והוצאתי אותם מם הפח, כי לא ידידותי לסביבה לזרוק דברים. וזה מבחן של סבלנות; ישבתי והוצאתי קוץ קוץ עד שניתן היה ללבוש אותם שוב. בזמן הזה, יובל הכין את גן הירק לשתילה, דישן, גזם, הוסיף צנורות טפטפת, עבד עם כל מיני כלים מרעישים: מכסחת, חרמש מכני, מסור חשמלי, מעיף עלים… בסוף נהיה שקט והדיירת הצלמת באה להנציח את המעמד. טוב שלא זרקתי את המכנסיים, יפה הצבע האדום על רקע הדשא המכוסח!
*
*
*
עֲבוֹדַת גִּנָּה
*
*
*
וְהָדַרְתָּ פְּנֵי הֲיֵשׁ
וְעָדַרְתָּ עֲרוּגָה
וְשָׁקַעְתָּ
בַּחום
*
וְנָשָׂאתָ עֵינַיִם אֶל עָנָן לָבָן
*
וְרִחַפְתְּ מֵעַל לְרֵיחַ הַזֶּבֶל…
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמַח!
