חֲבִילָה

אתמול הלכנו למשחק כדורגל בין העיירה בה אנו מתארחים לַסְּמוּכָה. הלכנו כי מאיה אוהבת כדורגל. היא דוקא לא הרגישה טוב ולא הפיקה את המירב מן הפעם הראשונה בחיים ש5 אנשים קונים כרטיסים למשחק ויושבים עם המקומיים ושותים בירה וצועקים ומריעים, סתם, העיקר להוציא אויר. אפילו אני שלא מבינה הבנתי שהמשחק לא היה משהו. אבל היה משהו שלא אשכח; לפני שהתחילו עמדו השחקנים חבוקים בשתי שורות לכמה דקות דומיה. שאלנו ילד קטן למה הם עושים את זה. הוא ענה "כי מישהו מת". אני משערת שזה היה לאות היזדהות עם עזה. יש כאן המון ערבים. בכל מקום. גם בנורבגיה הם רבים. שם ילדים ערבים הטרידו, במלים, ילדה קטנה ממשפחתינו. מזל שאנחנו נמצאים בחוה מבודדת ואין קשר עם שכנים. המקום הוא גן עדן. גן העדן נקרא בתנ"ך "ארץ החוילה". הנהרות שזרמו בגן העדן נקראים פִּישוֹן וְגִיחוֹן. אין כאן נהרות אך יש אמות מים המובילות מן הבאר אל עצי הבוסתן… וזה נהדר. מחרתיים אחזור לכליל ואנסה לייפות ולטפח כמו פה… תחת איום הטילים.

*
*
*

חֲבִילָה

*
*
*

אֵיזוֹ נַחַת הוּא מַרְאֶה "נָוֶה קָטָן שָׁקֵט"

בְּאָרֶץ הַלָּדִינוֹ?

לְיַד הַמַּנְדָּרִינוֹת

וְהָאֲפַרְסְמוֹן

וְהַגֶּרַנְיוּם בָּאֲדָנִית אַחַר אֲדָנִית
*

וְאַמַּת מַיִם

עַל תֶּקֶן פִּישוֹן וְגִיחוֹן
*

הֲמוֹן שִׁירִים נִכְתְּבוּ עָלֶיךָ

נָוֶה נָאֶה , מֻקַּף גַּן עֵדֶן, נָצוּר בַּעֲלִיַּת הַלֵּב

אוֹ בְּפַּרְדֵּס בִּסְפָרַד
*

אֲנִי מְאַלֶּמֶת אֲגֻדָּה

שֶׁל עַנְפֵי רִמּוֹן וְעַנְפֵי זַיִת וְעַנְפֵי שָׁקֵד וְגִבְעוֹלֵי לָבֶנְדֶּר וְרוֹזְמָרִין…

וְעֲנְפִיפֵי יַסְמִין
*

לִקְשֹׁר אֶת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה

לַחֲבִילָה
*

שֶׁאֲנִי שׁוֹלַחַת

בְּדֹאַר תְּפִלָּה
*

לְאַרְצִי

הַחֲבוּלָה.