יש לי חשק להתחיל לקיים ימי כתיבה וחויה בכליל. אם אעשה את זה, לא אתבייש ואבקש מהמשתפפים להביא תמונות משפחה. לא אהבתי כששמעתי שעושים כך, אבל אני נוכחת מדי יום כמה אני מופעלת מצילומים ישנים. הנה ניתקלתי במקרה בצילום הזה… אלה הורי, דודי היחיד ,אשתו ועוד חבר. האשה שיושבת היא סופי בן-בשט. לפני 3 שנים הגיעה מצרפת לסופיה ונישאה לז'ק בן בשט, אבי, העומד מימין, בחליפה השחורה. סופי סוף סוף בהריון, זו הסיבה שהיא יושבת בעוד האחרים עומדים, עושים לה כבוד … כלומר לי. זו אני בבטן. אני מתבוננת בתמונה ורואה לא רק את חמשת האנשים הצעירים (אמי בת 19) אלא את כל הקורות מאז , שכבה אחר שכבה. תמיד הישווצתי שאמי יפה וצעירה, מבוגרת ממני רק ב20 שנה. אילו לא מתה מסרטן, בבת-ים, היתה עכשו בת 100. מאחוריה עומדת ארלט, אשת דודי , שתהיה המבשלת המהוללת של בית-הספר בעין-כרם. לידה עומד דודי דניאל, שעשה שמיניות באויר כדי לפרנס את המשפחה. פעם באמת נתהפך עם משאית עמוסה בקבוקי גזוז שהוא ייצר. כן, הוא הקים בעין-כרם מפעל לגזוז! הם נראים שמחים, למרות שהם בוודאי מוטרדים מחוקי הגזע בבולגריה. השנה היא 1942. המופתי של יפו חאז'-אמין-אל-חוסייני עובד קשה לשכנע את היטלר ל'טפל' גם ביהודי בולגריה… האם הם יודעים את זה? האם הם מחייכים כי הם מרגישים שיינצלו ויעלו לארץ החדשה וסופי וז'ק יגורו ממש ליד בית המופתי בגבעת-עליה-גבול-בת-ים? אני נפרדת מהתמונה ועולה לראות את השקיעה מהגג. גם באותם ימי-כתיבה שאולי אקיים כאן, לא נשקע לגמרי בעבר ובספור המשפחתי, אני כבר אזכיר לכם שיש מסביב גבעות ועמקים, סלעים ואלונים וחרובים… והם לא מתעסקים בעבר, הם חיים את הנצח, וגם אנחנו באמצעותם.
*
*
*
לִכְתֹּב
*
*
*
מִגִּיל 9 אֲנִי מִתְאַמֶּנֶת בְּלִכְתֹּב
*
טוֹב, מֵהַרְבֵּה לִפְנֵי.
אַחֶרֶת אֵיךְ זֶה
דַּוְקָא עִפָּרוֹן
שָׁלַפְתִּי מֵהַתִּיק
כְּשֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת עִם הָעַצְמִי מוּל הַיָּם הַגָּדוֹל,
אָדוֹן תִּיכוֹן?!
*
יָכֹלְתִּי לָרֶדֶת לִטְבֹּל
וְהָיִיתִי שַׂחְיָנִית
*
יָכֹלְתִּי לָרוּץ עַל הַחוֹל…
וְהָיִיתִי אָצָנִית
*
אֲבָל כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי
הָיָה לְנַסּוֹת לְהַכְנִיס אֶת הַיָּם לַמַּחְבֶּרֶת
וַאֲנִי
מְשׁוֹרֶרֶת.
29 במרץ 2024
