אחרי יום אביב יפה, מול הכנרת, כשאני עסוקה בדבר אופטימי כמו לימוד בזום… אני קוראת את החדשות. אני מקדישה לזה רק כמה רגעים אבל זה מספיק כדי להפוך אותי ולהפוך את קורס השיווק שהאזנתי לו בזום… למגוחך. כל היום המטוסים פה מנסרים בשמים. שמעתי על אנשים שנמאס להם ועברו לכליל. כן, בכליל יותר שקט. מחר אחזור לשם להשגיח על העבודות ולקבל את הטייח והרצף. ואם אני כבר עושה כזה שיפוץ גדול ובונה ממ"ד וקונה ספות חדשות… אולי אעשה מה שתמיד התחשק לי: ארוח ריטריטים של כתיבה וחויה. תכנית נהדרת לריטריט כבר יש לי. עכשו השיווק; כדי ללמוד את זה נרשמתי לקורס של יוסי לוי. התכוונתי שבעיקר יעל תלמד ותעזור לי. אבל ליעל אין סבלנות. יוצא שאני ממשיכה עם הקורס יותר בשביל ההשראה והפסיפס האנושי. איזה פסיפס אנושי! יש שם מנקה של המעי הגס ויש שם מנגנת בנבל. יש סופר סת"ם ובונה פרגולות. יוסי לוי בא מן המגזר החרדי אז לא פלא שהאולם מלא נשות עסקים חרדיות! הן נראות מוכשרות ומלאות להט להצליח. אחת שכבר הצליחה בגדול מספרת כמה ההצלחה עזרה לה בחיי המשפחה: בעלה רוצה ללמוד תורה בשקט ושאשתו תהיה בבית, זמינה. עכשו שיש לה כבר עובדים היא אכן יכולה להיות חצי יום בבית זמינה לו ולילדים. יכול להיות שכל קורס, בימינו, יגיע מהר מאד לנושא של חוסן מנטאלי, אבל כאן זה בלט מאד. דיברו על השראה, על חזון, על פתרון בעיות של אנשים והקלת כאב במקום סתם למכור להם משהו.
הכי נחמד שיש גם שפה חדשה. אני למשל אמורה לדבר עם לקוחותי ב"לקוחית". אני גם אמורה "להתקפד" , כלומר, כמו הקפוד להיסגר על תחום התמחות אחד. היה לי קצת קשה. כי מבחינה עיסקית: יש לי צימר (וילה גדולה) יש לי ספרים והרצאות, יש לי מופע מוסיקלי … אבל החלטתי להתקפד על ריטריטים.
*
בנתיים אני מעלה את השיר שאכתוב מחר, כשאחזור לכליל.
*
*
*
הַשֶּׁקֶט
*
*
*
חָזַרְתִּי עֲיֵפָה מֵאֲנָשִׁים וְדִבּוּרִים
מְבַקֶּשֶׁת רַק דָּבָר אֶחָד:
אֶת הַשֶּׁקֶט
לְבַד
בַּ"מָקוֹם שֶׁלִּי בַּסְּלָעִים".
*
הָאַלּוֹנִים מְאַוְּשִׁים…
*
זֶהוּ קוֹל הַמְּחִיקָה
שֶׁל "אֶלֶף הַדְּבָרִים".
