היום שמרתי בשער! יחד עם חברה צעירה ויפה תמי לביא. קודם החלפנו חדשות כי הילדים שלה והנכדים שלי באותו גיל. אחר כך התרכזנו בעבודה, שהיתה ממש כיף; תפקידנו היה לשאול כל רכב נכנס לאיזו מטרה הוא נכנס לכפר? ולרשום את מספר הרכב. כמובן שהיו גם בחורים עם נשק. אז שאלנו כל מכונית… לא היה אף אחד חשוד. הרוב היו אנשים מוכרים לנו . היה נעים לפגוש חברים מכליל שמזמן לא ראיתי או חדשים שמעולם לא הכרתי. מעניין שהם לרוב שמעו עלי וכמה מהם אמרו לי שהם כותבים. אני חושבת שברוח ההתנדבות והשיתוף שיש עכשו, גם אני אעשה אצלי ערב שירה. בעצם צריך שני ערבי שירה; באחד נקרא משירת העולם. אולי אבחר קלסיקה לימות מלחמה. בשני נקרא משירינו. מה שהמלחמה הוציאה מאיתנו. רבים מוצאים מפלט, ביטוי ונחמה בכתיבה. זה לא נכון כי כאשר התותחים רועמים המוזות שותקות. טוב אנחנו לא בחזית, וגם יש "כיפת ברזל" וגם יש הרגשה שגבורה להישאר כאן. זה מכניס למצב רוח מיוחד.
*
*
*
החיילים יוצאים…
*
*
*
אֲנִי רוֹאָה תְּמוּנָה שֶׁל חַיָּלִים יוֹצְאִים…
וְלִבִּי יוֹצֵא אֲלֵיהֶם…
לִבִּי רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם וּמְלַטֵּף אוֹתָם
לַמְרוֹת 'הָאֵפוֹד הַקֶּרָמִי' (מָה זֶה?)
*
אֲנִי מְשַׁעֶרֶת שֶׁזֶּה בִּמְקוֹם מָגֵן שֶׁל אַבִּירִים
תַּחְלִיף לְ'שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים'
יוּ, כַּמָּה מִלִּים חֲדָשׁוֹת נוֹסְפוּ לְאוֹצָרֵנוּ; כְּמוֹ
"מִגּוּנִית" "מִנְהָרוֹת" "חֵץ" וּבְעִקָּר "הָעוֹטֵף"
כַּמָּה מִלִּים יְשָׁנוֹת הִתְחַדְּשׁוּ כְּגוֹן "טֶבַח"
*
וּמָה יִהְיֶה כְּשֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם
וְהַכַּלָּנִיּוֹת תִּפְרַחְנָה בַּגַּיְא וּבַמּוֹרָד
וְגַם בִּבְאֵרִי
*
אֵיךְ נוּכַל לְהַעֲלוֹת עַל דַּל שְׂפָתֵינוּ אֶת
הַבִּטּוּי "דָּרוֹם אָדֹם"
*
לֹא! לֹא רוֹצִים כַּלָּנִיּוֹת!
לֹא רוֹצִים פְּרָחִים יָפִים
לְפָחוֹת עַד שֶׁיֻּחְזְרוּ הַחֲטוּפִים
("הַחֲטוּפִים" , גַּם הִיא מִלָּה מִסִּפּוּרֵי הַנְּעוּרִים…
אֵיךְ הִיא נִשֵּׂאת בְּפִי כָּל פִּתְאוֹם)
*
אָז עִצְרוּ אֶת הָעוֹנוֹת!
גַּיְּסוּ אֲפִלּוּ אֶת הַטֶּבַע;
"שֶׁמֶשׁ בִּבְאֵרִי דֹּם!"
וְיָרֵחַ בִּגְבוּל לְבָנוֹן!
