יום לפני הטיסה חזרה כיוונתי שעון והתעוררתי לפני כלם. בעמק בו אנחנו נמצאים אין עדיין שמש.ירוק וקריר. אני נשארת המיטה כדי לכתוב שיר שנבט בי אתמול בזמן הבילוי ביחד ולא היה לי זמן לפתח. אני שמחה שעדיין אין שמש בחוץ, שהנוף לא צוהל. יותר מתאים לי עכשו צל. כי אני מגלה בעצמי את צד הצל. הצד שנמאס לו להיות משכך ומאופק ותקין פוליטית…. כלומר מלאכותי. במצב הזה טבעי שנחוש רגשות נקם!

*
*
*
הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל הֶחָדָשׁ
*
*
*

בָּרָד לֹא יָרַד בִּדְרוֹם סְפָרַד כָּל יְמֵי שְׁהוּתִי

אֲבָל רֹב הַזְּמַן הָיָה מְעֻנָּן…

יוֹתֵר מַתְאִים;

אִי אֶפְשָׁר שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִהְיֶה מַמָּשׁ מֻשְׁלָם אוֹ אֲפִלּוּ נֶחְמָד

בִּדְרוֹם סְפָרַד אוֹ בְּכָל מָקוֹם אַחֵר בַּתֵּבֵל

כְּשֶׁעַמִּי מִתְאַבֵּל!

*

אֲבָל אַחַר כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה

וְהֵם הִמְשִׁיכוּ עִם הַחֲגִיגָה וְהֵם הִמְשִׁיכוּ

עִם הַחֹמֶד

עִם הַחֹמֶץ

עִם הַחֹסֶר דָּאֲגָה

לְאַרְצָם הַיָּפָה

מֵאוֹתָהּ מַגָּפָהּ!

*
מֵעוֹלָם לֹא אִחַלְתִּי רַע לָאִישׁ

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי שׂוֹנֵאת אֶת כָּל מִי שֶׁאָדִישׁ

הַלְוַאי שֶׁהַמַּגֵּפָה תִּהְיֶה עוֹלָמִית—

וְלֹא נְהִיָּה הַיְּחִידִים שֶׁמֻּתָּר לְהָמִית
*

וְלֹא נַעֲמֹד לְבַדֵּנוּ מוּלָם –

קוּם הִתְנַעֲרָה, הָעוֹלָם!