בגלל שאני לא צופה בטלויזיה ושומרת על מצב כתיבה אני כל הזמן שואלת את האנשים סביבי מה החדשות. אני מקבלת את העיקר. הלילה לא יכולתי להסתפק בזה והתחלתי לקרוא. קראתי שבנוסף לשטיפת המח שהם מקבלים מילדותם, המחבלים פועלים על סם. סם גרוע שהעולם הערבי, ביחוד סוריה מייצרים זה זמן רב ומתעשרים ממנו. הם שלחו נגדנו מפלצות שהסירו מהן את מעט אנושיותם, זומבים חסרי רגש , ללא צורך בשינה או מזון! שליט סוריה חי על זה, חיזבאללה חיים על זה, מה יהיה?! הגרוע ביותר הוא כשהעולם כולו נראה רע , כשהשקט והיופי נראים בועה שעלולה להתנפץ, כשבתים יפים נראים מלאכותיים והחורבות נראות אמינות. כך קורה לי בימים האחרונים; במקום לטייל ולראות עוד איזה כפר לבן… אני יושבת עם המחברת ליד חורבה בחצר ומקשיבה למה שעולה ממנה:

*
*
*

הַחֻרְבָּה
*
*
*

מִכָּל הַמִּבְנִים הַמַּרְשִׁימִים בָּעֲיָרָה הַיָּפָה

אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּחֶבְרַת הַחֻרְבָּה.
*

זֶה הַמּוֹדֶל שֶׁמַּתְאִים לִי כָּעֵת.
*

זוֹ הַמַּרְאָה הָאֲטוּמָה

בָּהּ הָעוֹלָם לֹא מִשְׁתַּקֵּף

אֶלָּא

נִתְקָע
*

אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ בֵּין שְׁתֵּי אֲבָנִים

שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׂם לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים

(אוּלַי אֲבוֹתַי הַיְּהוּדִים, הֲרֵי אֲנִי סָמַךְ טת)

*
אֲנִי רוֹאָה אֶת הַבּוֹנֶה

שָׂמַח

שֶׁהַקִּיר מִתְקָרֵב

לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל עִם הַתִּקְרָה
*

אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ רוֹאֶה בַּמַּחֲזֶה… אֵיךְ יָבִיא נַעֲרָה

אֵיךְ יִטַּע וְיִזְרַע
*

הוּא לֹא חָלַם שֶׁהוּא יֵהָרֵג

וְהִיא תֵּחָרֵב

וְיָבוֹאוּ עוֹד צָעִיר וּצְעִירָה

עוֹד צָעִיר וּצְעִירָה

עוֹד צָעִיר וּצְעִירָה

עוֹד צָעִיר וּצְעִירָה

עוֹד צָעִיר וּצְעִירָה…

כָּל אֶחָד עִם הַלֵּב הָאוֹהֵב
*

לֹא סְתַם הָעוֹלָם מִתְחַבֵּא בֵּין שְׁתֵּי אֲבָנִים,

הוּא מִתְבַּיֵּשׁ שֶׁאִכְזֵב!