למי שלא יוצא לעבודה מסודרת ומחייבת… איכות הזמן השתנתה לחלוטין; מה, אשב עכשו לכתוב שירים או לערוך ספרים או לתרגם משפות של ארצות שבכלל לא אוהבות אותנו?! איך אני יכולה לעזור? התשובה פשוטה ; אם יש לך דרך לעזור לנפגעים… עשי את זה. אם לא, המשיכי בחיים הרגילים. אם קודם כתבת שירים, כתבי. אז התיישבתי לי בחצר והתבוננתי והבחנתי במשהו וזה נראה לי סמלי וכתבתי שיר. אבל כיוון שקשה היה לכתוב במצב הזה, כשבתי לוחצת עלי לעזוב את המקום כי מסוכן ואין ממ"ד וכו', המלים יצאו לאט ובקושי ולכן הן גם כתובות כך. זה מזכיר לי כי אחרי מלחמת העולם השניה היתה סברה שלא תיכתב עוד שירה. כשחזרו לכתוב התחילו כמה משוררים לנסות לכתוב גם את האלם גם את אי היכולת לכתוב, ויצאו מן גמגומים, טיפטוף שירי:
*
*
*

הַדָטּוּרַה
*
*
*
הַדָטּוּרַה

שֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְרוֹת

כִּי הִיא נַרְקוֹטִית –

שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁכְּבָר אֵין

*
הִשְׁתַּמְּשָׁה בְּפִצְעֵי הַקְּטִיעָה

לְהוֹצָאַת עָלֶה

וְעוֹד עָלֶה…

*
עַכְשָׁו עוֹלֶה לוֹ עָנָף מְלֵא עָלִים

גְּדוֹלִים, קְטִיפָתִיִּים וִירֻקִּים לְכִוּוּן הַשָּׁמַיִם

כְּמוֹ כָּל צֶמַח מְלֵא כְלוֹרוֹפִיל
*

כְּאִלּוּ לֹא חָרַב עָלֵינוּ הָעוֹלָם!

*
וְאוּלַי

לֹא

חֶרֶב

*

רַק

נִפְצַע

*

רַק

כִּמְעַט

נִכְרַת

*
וְכָל

פֶּצַע

קְטִיעָה

יִתְאוֹשֵׁשׁ

וִישַׁמֵּשׁ

מוֹצָא

לְעָלֶה

חָדָשׁ

*
וְעוֹד

עָלֶה

שֶׁיִּהְיוּ

לֶעָנָף

*
שֶׁעוֹלֶה לְכִוּוּן הַשָּׁמַיִם
*

מָלֵא

בַּכְלוֹרוֹפִיל

הֲיֵשׁ?!