הַבַּיִת עוֹמֵד

השיר שהעלתי לפני שעה קלה, הרגיש קל מדי הוא רצה להיות יותר כבד ועמוק והמשיך והמשיך… הוא מפתיע גם אותי בהתפתחותו. יכול להיות שזה מה שמושיב אותי אל מלאכת הכתיבה כל יום כל היום כל החיים. כי זו הרפתקה. חשבתי : כמה כבר אפשר לכתוב על האסון? כמה עוד קינות והסברים על מה שקרה? אני צריכה לתת תקוה, אבל זו רחוקה ממני. פתאם תפשתי שהיום-יום, מה שמוכרחים לעשות עכשו, הוא ההצלה. זה לא יעזור לאף אחד אם אסתובב בבגדים מלוכלכים, אז צריך לכבס. זה לא יעזור לאף אחד אם אתן לזיתים ליפול ולהרקב. היום דיברתי עם השותף הדרוזי שלי ותיכננו את המסיק:
*
*
*
הַבַּיִת עוֹמֵד

*
*
*
עִזְבִי אֶת הַשִּׁיר (הַתָּמִיד נִכְתַּב)

אָז זֶה הַמַּצָּב:
*

הַבַּיִת עוֹמֵד עַל עָמְדּוֹ

כְּפִי שֶׁתָּמִיד עָמַד.
*

הַכְּבִיסָה תְּלוּיָה לַיִּבּוּשׁ בָּאֲוִיר,

בַּשֶּׁמֶשׁ…

אֵיזֶה מַרְאֶה נֶחְמָד.

*
עֵץ הַתְּאֵנָה הַמְּסֻקָּס בְּרָמוֹת

כְּבָר נָתַן אֶת פֵּרוֹתָיו כְּמוֹ צָעִיר

*
עֵץ הַזַּיִת הַזָּקֵן

נוֹתֵן עַכְשָׁו.

*
זֶהוּ הֲיֵשׁ

הֲיֵשׁ יֶשְׁנוֹ

*
שׁוּם דָּבָר לֹא לַשָּׁוְא.

*
(ו… הַכֹּל עוֹד יָכוֹל לְהַבְשִׁיל לְשִׁיר)

*
*
*
*
הֲיֵשׁ מְאַוְשֵׁשׁ…

זֶהוּ פּוֹטֶנְצְיָאל שִׁירָיו

צָרִיךְ רַק לִנְבֹּר וְלִנְבֹּר… כִּי יֵשׁ רַב!
*

אַךְ אַתְּ פ פְּנִי לַיֵּשׁ

עַכְשָׁו —

כַּמָּה טוֹב שֶׁרַבּוֹת דְּרִישׁוֹתָיו:

צָרִיךְ לִקְטֹף אֶת הַזֵּיתִים הַיְּרֻקִּים לִכְבִישָׁה בֵּיתִית, תִּרְאִי הֵם כְּבָר נוֹפְלִים לָאֲדָמָה… .
לְכִי הָכִינִי אֶת הַצִּנְצָנוֹת וְהַמַּיִם וְהַמֶּלַח

עִם הַזֵּיתִים לְשֶׁמֶן נַמְתִּין לְעוֹד 'גֶּשֶׁם מִשָּׁמַיִם' שֶׁיַּשְׁמִין וְיִרְבֶּה הַלְּשַׁד

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ שְׁלוֹשָׁה פַּחִים צְהֻבִּים
שֶׁל 14 לִיטֶר
עוֹד מֵאֶשְׁתָּקַד!

'אֶשְׁתָּקַד'
אֵיזוֹ מִלָּה אֵיתָנָה… כְּמוֹ רִצְפַּת רִקּוּדִים!
הַלֵּב קַד
וְנֶעֱמַד בְּאֶמְצָעִיתָהּ
מִכָּאן אֶפְשָׁר לְדַלֵּג אֶל הָעַד
אֶל הָלְעוֹלְמֵי עַד
אֶל לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

מִכָּאן אֶפְשָׁר לְדַלֵּג עַל הַשְּׁחִיטָה………………………..
…………………………

וּמָה עַתָּה?

עַתָּה, הָבִיאִי אֶת הַצִּנְצָנוֹת

וְשֶׁיִּהְיוּ לָהֶן מִכְסִים תּוֹאֲמִים!