כל הלילה שמעתי טרטור בשמים. מסוקים? מטוסים? רעמים? גשם על גג הפח שלי? כמה שמחתי שהגיע הבקר ובא יובל הגנן. עשינו ביחד בדיקת השקייה; אילו צנורות קרעו החזירים? איזה צמח עוד אפשר להציל? הוא לא היה במצב רוח טוב. אשתו והילדים נסעו. החלטנו שהכי טוב בימים אלה להתעסק בגינון וכי הוא יבוא גם מחר ונעשה מבצע חידוש הגינה. סיימנו להיום. הלכתי להחליף בגדים ולהתחיל את יום הכתיבה … ואז, אני שולפת חולצה נקיה משק 'חולצות הבית' ושמה לב שזו נחשבה 'חולצה יפה' של תמר. היא היתה לובשת אותה בארועים חגיגיים. העובדה שהחולצה החגיגית של תמר הפכה 'חולצת בית' שלי, כמעט סמרטוט, גרמה לי לתחושה של מלכות אבודה, ירידה מגדולה. חיים יפים שלא יהיו עוד ושבזמן התרחשותם לא היינו מספיק מודעים ליופיים. אני רואה בעיני רוחי את תמר בחולצה הזו, יפה וזוהרת ושמחה, מקבלת כאן עשרות אורחים ומישהו מתחיל לפרוט על גיטרה או סיטאר ומישהי לשיר והנרות דולקים והכיבוד מוכן… אילו חיים יפים. מה שלא יהיה עוד, זה לא יחזור. אין ספק שהאסון שעבר עלינו הוא הגורם לתחושה שהחיים היפים לא יחזרו. הם יחזרו! הילדים שלה עוד יתחתנו פה ותהיינה מסיבות ושמחה… אבל בנתיים, בנתיים. בנתיים יש לזמן איכות שונה לחלוטין ;הוא עוצר נשימה , מה שתעשי זה טוב… ועם הגשם והשמש לסירוגין שיש לנו היום…אולי עוד תהיה קשת?
*
*
*
הֵם לֹא מְטַלְפְּנִים
כְּבָר כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁהֵם לֹא מְטַלְפְּנִים
אַחֲרֵי שֶׁטִּלְפְּנוּ בְּלִי סוֹף
*
וַאֲנִי חָפְשִׁיָּה
לֹא לֶאֱסֹף אֶת חֲפָצַי וְלָבוֹא
לֹא לֶאֱסֹף אֶת עַצְמִי
*
וּפְזוּרָה לְתִפְאָרָה
לְשַׁכְשֵׁךְ בַּבְּרֵכָה שֶׁל שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה בְּרוּכָה –
הָרֶכֶב הַזֶּה אֶל הָאֵינְסוֹף
