רוב היום אנחנו יושבים בבית, כי כל כך יפה פה. מאיה שרה עם אזניות בחדר גדול ,דמוי מקדש ,ואני מתהלכת יחפה בגן הנרחב, פה ושם קוטפת מנדרינה או אפרסמון ומתיישבת לכתוב במבנה דמוי מערה, פתוח אל הגן. כן, גם כאן מצאתי לי מערה. המארחים שלי חושבים שזה נחמד מאד שהאורחת כותבת שירים. היום הם שאלו אותי על מה כתבתי ונדהמו מהתשובה. אמרתי שאני כותבת על זה שיש אנשים שלא צריכים ממ"ד (פה צריך היה להסביר מה זה. הם שוב נדהמו שלכל דירה יש מקלט) שיש אנשים שלא צריכים להתחבא , שיש אנשים שלא צריכים להתנצל שהם חיים. קצת הצטערתי שהבכתי אותם. אבל מה הם חשבו? שאני כותבת על פרחים ונופים?! לפנות ערב נסענו לכפר הלבן השכן. מאד יפה שם. אנחנו לוקחים כדורגל ומשחקים עם מאיה בסימטאות. צילמתי שם תמונות כל כך יפות של מאיה והנוף הפתוח, אבל דוקא התמונה המקרית הזאת ממחישה את החויה שלי: יש אנשים חסרי דאגה, ואילו אנחנו כל הזמן חוזרות אל סצינת ההרג והחטיפה ומתכננות לקנות אקדח, להתקין סורגים, להחליף את דלתות הזכוכית לפלדלת ועוד מיני התבצרויות.
*
*
*
בַּהַמְתָּנָה לַקִּינָה הַנְּכוֹנָה
*
*
*
כַּמָּה טוֹב שֶׁאָפֹר:
הַיּוֹם אָפֹר, הַכֹּל אָפֹר.
*
אֲפֹרָה הַגִּנָּה הַיָּפָה
יֵשׁ טִפְטוּף…
אֲבָל לֹא 'גֶּשֶׁם בְּרָכָה'
*
הַכֹּל עָטוּף
בְּנַפְשׁוֹ
*
הַמְּצִיאוּת עֲטוּפָה
*
טוֹב שֶׁרַק מְטַפְטֵף
לֹא הָיִיתִי עוֹמֶדֶת בְּיוֹתֵר מִדַּי 'נְדָבוֹת'
שֶׁרַק יִמָּשֵׁךְ הַטִּפְטוּף…
שֶׁיֵּרְדוּ טִפּוֹת
בְּכִי
אֲגָלִים
עִגּוּלִים עַל בְּרֵכַת הָאֲגִירָה…
*
עַכְשָׁו צָרִיךְ לִבְכּוֹת
*
לִבְכּוֹת
וּלְחַכּוֹת
לַמִּתְקָפָה מִשִּׁיבַת-הַכָּבוֹד!
*
בָּרוּר לִי שֶׁאָמַרְתִּי מַשֶּׁהוּ לֹא רָאוּי
אֲנִי בּוֹרַחַת מִזֶּה
אֲנִי פּוֹסַעַת בְּעוֹד שְׁבִילִים וְעוֹד שְׁבִילִים עוֹד וָעוֹד….
מְנִיחָה אֶת כָּל הַכַּף… וּמַעֲלָה, מְנִיחָה וּמַעֲלָה…
*
הַפַּעַם לֹא בְּמַּאֲרָב לְשִׁיר
הַפַּעַם אֲנִי בְּמַּאֲרָב לְקִּינָה
לַקִּינָה הַנְּכוֹנָה
לְעֵת כָּזֹאת
*
מַהִי הַקִּינָה הַנְּכוֹנָה לְעֵת כָּזֹאת?
מָה עִם רִגְשׁוֹת הַזַּעַם שֶׁאָסוּר לְהַרְאוֹת?
*
אָז שֶׁהַשָּׁמַיִם יַמְשִׁיכוּ
לְהַזִּיל
דְּמָעוֹת
*
רַק לֹא 'גֶּשֶׁם נְדָבוֹת' ,רַק לֹא 'גֶּשֶׁם נְדָבוֹת'!
*
אֱלֹהִים, הַפַּעַם אַתָּה הֵפַרְתָּ אֶת הַבְּרִית;
אֵיךְ הָפַכְתִּי לִהְיוֹת כָּל כָּךְ מְלָאכוּתִית?!
אֵיךְ הִתְרַגַּלְנוּ לִהְיוֹת כָּל כָּךְ מְשֻׁכָּכִים?
אֵיךְ אֵין לָנוּ רִגְשׁוֹת נְקָמָה?
*
אֵיךְ נַעֲשֵׂינוּ כָּל כָּךְ נַעֲלִים
שֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹלְעִים אֶת הָאֵימָה?!
*
כָּל כָּךְ וִיפָּסָנָה שֶׁאֲנַחְנוּ אִלְּמִים?!
*
אֲנַחְנוּ הֲלוּמִים, זֶה נָכוֹן:
הֲלוּמֵי לֹא-קְרָב
הֲלוּמֵי רֹךְ שֶׁהָפַךְ אוֹתָנוּ לְרַכְרוּכִיִּים
הֲלוּמֵי חִשּׁוּבֵי חִשּׁוּבִים
הֲלוּמֵי 'אִי שִׁמּוּשׁ בְּכוֹחַ'
כְּנֶגֶד הַחַיִּים עַל חַרְבָּם!
הֲלוּמֵי צָבָא הוּמָנִיטָרִי
כְּנֶגֶד מִלְחֶמֶת חָרְמָה!
הֲלוּמֵי מִיסְיוֹנֶרִים שֶׁל יוֹגָה
כְּנֶגֶד שִׁבְטֵי הַפְּרָאִים
הֲלוּמֵי רְאִיַּת הַזּוּלָת
כְּנֶגֶד גִ'הַאד!
הֲלוּמֵי יָדַיִם קְשׁוּרוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב בְּמוֹ יָדֵינוּ –
*
זֶהוּ הָאָסוֹן שֶׁנָּפַל עָלֵינוּ
זוֹהִי הַטְּרָאוּמָה בָּהּ נִצְטָרֵךְ לְטַפֵּל
כָּל שְׁאֵרִית הַחַיִּים.
