זה היה אתמול. האזכרה של אהרון. 6 שנים למותו. מוזר כמה קשה היה להניח לעיסוקי החיים ולחשוב על המת, ולוּ יקר. זה נכון שהזמן משכיח! אני כן חושבת עליו וכותבת עליו, ביחוד כשאני פנויה לזכרונות. זה קורה כשאני במנזר בעין-כרם. אבל כשהחיים מלאים קשה לעצור. בכל זאת התאריך מגיע. אני מכנסת את המשפחה והחברים הקרובים. אנחנו מסבים לסעודה ב'קפה כליל' אליו הנכדים מאד התגעגעו והוא לא תמיד פתוח והנה היום כן, והנה מכינים לנו שולחן מיוחד! האוכל נהדר, כרגיל, ויש אפילו חידוש: ממולאים בעלי כובע-הנזיר! השולחן אובלי. 12 איש שלא התראו מזמן יושבים פתאם כתף אל כתף. משהו מתחיל… ואז מגיע הזמן לעלות לקבר. שם מצטרפים אלינו עוד חברים. למזלנו גבעת הקברים של כליל היא שמורת טבע! הפריחה מעודדת רגשוות התעלות. בכל זאת צריך להכניס תוכן, להגיד משהו. בשנים קודמות הזמנתי את החבדניק שלנו לקרוא משניות ואת הצ'ילנית לפרוט על המיתרים ועל נימי הלב. השנה לא. נכון ששלחתי הודעות לכלם להכין קטע דיבור או שירה. בכל זאת חששתי שתהיה שתיקה מביכה והבאתי ספר תהילים עם אותיות ענקיות. מקסימום נעביר אותו בינינו וכל אחד יקרא פרק. אבל כלם אכן הכינו את עצמם ודיברו… בעיקר העלו זכרונות: הנה הדודה הנורבגית מספרת על הטיולים המשותפים שלנו לברכות הגולן… ואיך אהרון היה תמיד עושה מדורה קטנה ומרתיח קפה. והנה הנכד (שעכשו חייל) מספר איך סבא היה לוקח אותו ללול ואיך היו מוציאים ביחד את העזים למרעה… כמה טוב להיזכר שהיו תרנגולות ועזים! גם אני רוצה לתרום את חלקי (בלי לשעמם אותם בשיר) ומגלה משהו שהיה בגדר סוד: שכאשר חזרנו לחיות ביחד לאחר תקופת פרידה , אהרון חשב שצריך לעשות חתונה שניה. אני לא מצאתי זמן לארגן מסיבה. אבל הרעיון אכן אצילי וחשוב לדעת שהיה דבר כזה.
*
*
*
מָה חָשׁוּב?
*
*
*
לְהַבְחִין
בְּעַרְפִלִּיּוֹת הַכּוֹכָבִים גַּם בַּיּוֹם.
*
לִזְכֹּר לַיָּרֵחַ
אֶת הִתְיַצְּבוּתוֹ אֶמֶשׁ
מָלֵא
וְאִישׁוֹן
בְּעֵין הַחַלּוֹן אֶל הַיָּם.
*
לִזְכֹּר לַקּוֹצִים
אֶת הַלֹּטֶם וְהַבֹּשֶׂם
שֶׁהָיוּ
וְהָיוּ וְהָיוּ
בְּהַאֲבִיב עָלֵינוּ הָעוֹלָם .
*
לְהַדְלִיק מְדוּרָה
מִזִּרְדֵי אַלּוֹן
לְנֶקְטַר הַקָּפֶה הָרִאשׁוֹן
*
וּלְהִדָּלֵק עַל הַחַיִּים כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה
*
אז
כשמְּדוּרַת גֶּזֶם אֵיקָלִיפְּטוּס
הָפכה לְמַשְּׁבֵי קְטֹרֶת
בֵּין עַמּוּדֵי הֵיכָל . . .
*
מְטַהֶרֶת אֶת הַכִּנֶּרֶת מִן הַהִיסְטוֹרְיָה
מְלַבָּה אֶת גַּחֶלֶת הַתְּכֵלֶת
מְאַלֶּפֶת אֶת חוּשׁ הָרֵיחַ
*
שׁוֹבָה אֶת הַלֵּב לְלֹא שׁוּב…
*
זֶה חָשׁוּב.
