עורכת מבקרת  וחלוצת האקופואטיקה בארץ. היא כותבת שירה לילדים תחת שם העט עדולה.
החלה לפרסם בעיתונים ובכתבי העת כבר בגיל 12

הים הזה ים כנרת שבו שירים מ-50 שנה של כתיבה על שפת הכנרת ו'דיבור' עם משוררת הכנרת, רחל, שסבינה מרגישה ממשיכה שלה.

לסבינה שני מפעלי תרגום גדולים: האחד  – מבחר  מקיף משירת סיליביה פלאת ומשל טד יוז, השני — מבחר משירת המשוררים הנורבגים הגדולים הנריק איבסן, רולף יאקובסן, אולב האוגה, טריי וסוס, והלדיס מורן וסוס.
תרגומיה זיכו אותה ב"פרס המתרגמים" מטעם שרת התרבות שהצטרף לשורת פרסים שהוענקו לה קודם ובהם "פרס ראש הממשלה" , "פרס לאה גולדברג" ,"פרס זאב" ועוד.

סבינה מסג, משוררת, מתרגמת וסופרת ילדים, נולדה בסופיה, בולגריה בי״ז בכסלו תש״ג, 26 בנובמבר 1942, ועלתה ארצה עם הוריה ב-1948. גדלה והתחנכה ביפו ובבת ים. היתה חברה בתנועת ״השומר הצעיר״ ואת שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר. למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. היתה נשואה לצייר אהרן מסג ז״ל. פירסמה שירים בעיתוני נוער החל בגיל שתים-עשרה, ובבגרותה במוספי הספרות ובכתבי עת.

בספר שיריה הראשון, קולות מֶשֶק (צ׳ריקובר, 1984), היא משלחת את נפשה בעולם כמו ציפור, ורוחה ״דּוֹרֶכֶת עַל הָאֲדָמָה/ כִּמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי מַיִם״. הדגש הוא על יכולת הנפש להמריא בכוח הדמיון ולהקשיב לרחשי העולם. הספר זכה בפרס ניומן לביכורי יצירה (1982). החל בספרה השני, הבית במגדל (1987), הופכים הטבע והמקום לנושא המרכזי בשירתה. השירים נכתבו ביישוב מגדל שעל יד הכנרת ויש בהם התייחסויות לסיטואציות קונקרטיות כמו טבילה במקווה של האר״י. העיסוק בחוויית המקום נמשך בספריה הבאים, הנקראים על שם מקומות שגרה בהם: מושב (1991), מושב חֶמֶד במרכז הארץ; ימי מנזר (1997), מנזרים בירושלים; והים הזה, ים כנרת (1998), מקומות ליד הכנרת; וכליל (2003), היישוב שליד נהריה.

על מעמדו המרכזי של המקום בעולמה אפשר ללמוד גם מדברים שציינה במסה שפירסמה בכתב העת מאזניים (2004): ״יש לי צורך להיות בקשר מתמיד עם החלק הלא-אנושי של עולם התופעות. להיות בקשר עם המקום״. בהקשר זה הושפעה, בין השאר, מהפילוסוף והמסאי האמריקני הנרי דיוויד תורו. על פי תפישה זו, כמשוררת של מקום עליה לחיות בו פיזית ולחוות אותו בכל היבט אפשרי. המקום הוא לא כל מקום, אלא ״המקום הזה״, כלומר ארץ ישראל (לרוב בסביבה כפרית). היא מגדירה את שירתה ״שירה פוסט-פסטורלית״ ומשייכת אותה לתנועה ספרותית בארצות הברית, באנגליה, בקנדה ובאוסטרליה, המאופיינת בחזרה לכתיבה על הטבע ועל הסביבה הפיזית, וכוללת גם – אבל לא רק – התייחסות להיבטים אקולוגיים.

יחסה אל הטבע הוא חושני-תאוותני ומתפעם, כמו גם יחס אירוני ומפוכח לבעיות אקולוגיות ולצד המכוער של הנוף המודרני: מזבלת חירייה, התייבשות הכנרת וזיהום הנחלים. היא רואה את ה״מקום״ בעין החוצה גבולות של זמן. הוא אינו רק המקום בנקודת הזמן שבה נכתב השיר, אלא גם ההיסטוריה והמיתולוגיה שלו, אישים שביקרו בו בעבר, כאלה שיבקרו בעתיד וכו׳. לפעמים היא מזכירה דמויות מיתולוגיות ואמיתיות המרוממות את הנוף המוכר. היבטים אלה בולטים במיוחד בספרה והים הזה, ים כנרת (1998), שבו היא מנהלת דיאלוג אינטימי עם המשוררת רחל ותרה בכוח הדמיון אחר עקבות ההיסטוריה והמיתולוגיה של הכנרת. קובץ נוסף הנוגע בשירת רחל: שיחותי עם רחל יצא לאור ב-2018. מבחר משיריה בשם ישר מהשטח, בליווי מסה מקיפה על שירתה מאת דן מירון יצאה לאור ב-2014. קבצי שירה נוספים יצאו לאור בשנים הבאות: קובץ ננו-שירים בשם על היופי הבלתי מצוי של המצוי יצא לאור ב-2017; כן שרתי לך ארצי (2018); וקבצים ״מקומיים״: האכסניה הסקוטית – ים הגליל (2019); מנזר בעין כרם, בניאס – נחל חרמון, צפת – מסע סמטה (2020); בית באבו-תור, פיקוס בפרדס-חנה (2021) וכליל – מיינדפולנס (2022).

תירגמה כמה ספרי שירה, בהם: שועל המחשבה: מבחר שירים מאת טד יוז (1996); אריאל ושלוש נשים מאת סילביה פלאת׳ (2002). כמו כן כתבה שורה ארוכה של ספרי ילדים בשם העט עדולה. שיריה תורגמו לכמה שפות. היא זכתה בפרס ניומן לשירה (1982), פרס לאה גולדברג לשירה (1992), פרס זאב (1995), בפרס הדסה (2002) על כתיבתה לילדים, ובפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול ז״ל (2000).

ספרי שירה של סבינה מסג

  • קולות משק, שירים, צ'ריקובר, 1984.
  • הבית במגדל, שירים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987.
  • מושב, שירים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1991.
  • ימי מנזר, צילומים תמר שר, שוקן ירושלים, 1997.
  • והים הזה, ים כנרת, צילומים: שרון טרבלסקי, ערכה לאה שניר, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1998.
  • כליל, שירים, ציורים אהרון מסג, אבן חושן, רעננה, 2003.
  • מונוגמיה עילית, שירים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2009.
  • ישר מן השטח, מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, ומוסד ביאליק, 2014.
  • אקופואטיקה, עתון 77, גיליון 357–358, חשוון תשע"ב, אוקטובר-נובמבר 2011.
  • על היופי הבלתי מצוי של המצוי, הקיבוץ המאוחד עם מקום לשירה 2017.
  • שיחותי עם רחל, הקיבוץ המאוחד 2018.
  • כן, שרתי לך ארצי, הקיבוץ המאוחד 2018.
  • האכסניה הסקוטית, ים כנרת, כליל, מקום, 2019.
  • מנזר בעין כרם, כליל, מקום, 2019.
  • בנייאס, כליל, מקום, 2020.
  • צפת, מסע סימטה, כליל, מקום, 2020.
  • בית באבו תור, כליל, מקום, 2021.
  • פיקוס בפרדס חנה,כליל, מקום, 2021.
  • כליל, מיינדפולנס,כליל, מקום, 2022.
  • ארץ: שירים אקופואטיים, כליל מקום, 2022
  • נחל ראש פינה, כליל מקום, 2023
  • מהי אקופואטיקה, הקיבוץ המאוחד 2023
  • קינה לתמר, כליל מקום,  2023
  • ספר ט"ו בשבט, כליל מקום, 2023

ספרים שתרגמה

מבוגרים:

  • איילה, שירים, מאת סוזן אפטרמן, הקיבוץ המאוחד, 1991.
  • אתה, אני ועוד שירי מלחמה, מאת קרן אלקלעי-גוט, הקיבוץ המאוחד 1994.
  • שועל המחשבה, מבחר שירים, מאת טד יוז, שוקן, 1996.
  • אריאל ושלוש נשים, מאת סילביה פלאת, הקיבוץ המאוחד, 2002.
  • הנהר שמעבר לפיורד, מאת אולב האוגה, כרמל 2003.
  • בצפונו של כדור העולם, מאת רולף יאקובסן, כרמל, 2010.
  • טרייה ויגן, מאת איבסן, כרמל, 2013.
  • שלג ויער אשוחים: מבחר שירים, מאת טאריי וסוס והלדיס מורן וסוס, כרמל, 2017.
  • פרס המתרגמים מטעם שרת התרבות על הטרילוגיה הנורווגית 2018
  • שירים לגאיה, מאת גארי סניידר, מבחר שירים ומאמרים. את המאמרים תרגם ד"ר אליק פלמן. כרמל, 2019.

לילדים:

  • דוט והקנגורו, עיבוד לסיפור אוסטרלי קלאסי מאת אתל פדלי, מסדה, 1981.
  • לבד ביער הפרא, מאת יצחק בשביס-זינגר, מסדה, 1982.
  • איש הברזל, מאת טד יוז, מסדה, 1986.
  • האגודלים של טיסטו, מאת מוריס דרואון, הקיבוץ המאוחד, 1989.
  • כןכן ולאלא, מאת קארי סטאי, הוצאת עם עובד, 2020.

ספרי ילדים שכתבה בשם העט "עדולה"

  • היום אני אינני, שירים, כתבה: עדולה, ציירה: מיכל זיו, מסדה, גבעתיים, 1982.
  • העיפרון שלי הוא אניה, ציירה: רות צרפתי, מסדה, גבעתיים, 1986.
  • תמיד יש ילד שמביט למעלה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987.
  • איש הזמן: שירי חגים ועונות לילדים (גבעתיים: מסדה, 1987) איורים: יוסי וקסמן
  • מי אוהב אותי?, מאת עדולה, איורים: טיה סטרימבנד, הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • יום יום שיר, יום יום חג, מאת עדולה, איורים: אהרן שבו, ספרית מעריב, תל אביב, תש"ן 1990.
  • הבית בקצה המושב (תל אביב: ספרית הפועלים, תשנ"ג 1992) איורים: אהרן שבו, זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער
  • חתול בגשם, עדולה, צייר: אהרן שבו, עם עובד, תשנ"ב 1992.
  • הבית שלנו (תל אביב: עם עובד, תשנ"ד 1994) איורים: אורה איל
  • נגלוש בחרמון נשוט בכנרת, מאת עדולה, איורים: טניה רויטמן, הקיבוץ המאוחד, 1994.
  • החתול שרציתי לכתוב עליו שיר (תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ז 1997) איורים: אלונה פרנקל
  • כאן אני גר (תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 1997) איורים: נורית צרפתי
  • פרח כחל על הלב: שירי ארץ-ישראל לילדים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 1998) איורים: אבנר כץ
  • מילים מלטפות, עדולה (קריית גת: הוצאת קוראים, 2002) איורים: מיכל אפרת
  • צעצועים, מאת עדולה, איורים: הדס ודייוויד הול, תצלומים: עדי אדר, עורכת: דלית לב, עם עובד, תל אביב, תשס"ה 2005.
  • שאלות לא קלות, מאת עדולה והפסיכולוג פרופ' עמירם רביב, הוצאת אח, חיפה, 2006.
  • ילדת טבע דיסק עם ספרון בשיתוף חוה אלברשטיין שביצעה והלחינה, (2011 nmc)
  • מה נעים להיות בחוץ (הקיבוץ המאוחד, 2012) איורים: הילה חבקין
  • לגור על כדור (עם עובד, ינואר 2016) איורים: שמרית אלקנתי

פרסים

  • פרס ניומן לספר ביכורים' מטעם בית הסופר בירושלים,1967
  • פרס רמת גן, 1970
  • פרס זאב, 2005
  • פרס ראש הממשלה, 2004
  • פרס לאה גולדברג
  • פרס הדסה
  • מענק מפעל הפיס לספר "ישר מן השטח", 2014
  • פרס ראש הממשלה, 2014 (פעם שנייה)
  • פרס היצירה המקומית מטה אשר, 2014
  • פרס לאה גולדברג, 2014 (פעם שנייה)
  • פרס המתרגמים של שרת התרבות
  • על תרגומי שירה מנורווגית, 2018

פרס 'כליל' לאקופואטיקה – שירה בעריכת סבינה מסג

  • עיר ותנוחת ההר, כתיבה מאיה ויינברג, עריכה סבינה מסג, זוכה פרס 'כליל' לאקופואטיקה תשע"ח, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2018.
  • לדובים שהיו כאן פעם, כתיבה צוריאל אסף, עריכה סבינה מסג, זוכה פרס 'כליל' לאקופואטיקה תשע"ט, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2019.
  • קומפוסט, אסופה של 11 משוררים, הוצאת כליל, מקום 2020.
  • מכתב אחרון לאדם, ניגון קוליקובסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2021.