היום התחיל להיות קשה לי להתרכז בשירה. גם כך, גם בימים כתיקונם, אני צריכה לצאת פעם ביום ולראות אנשים. לא היה איפה לראות אנשים היום אלא בחנות האורגנית. לשם באים להצטייד ולפעמים גם יושבים לשתות קפה. מעולם לא ישבתי לקפה. בדרך כלל אני קונה באופן ענייני וממהרת לחזור. היום לא מיהרתי לשום מקום. הלכתי לגינה מוקדם, בשלש, כי סוגרים בחמש. איש לא היה על השביל . היחיד שפגשתי היה חבר מוסלמי שעצר את המכונית ואמר לי "אנחנו איתכם! אנחנו רוצים את המדינה. מה נלך איתם?!" זה עשה לי טוב. כשהגעתי לחנות ולגינה… לא היתה המולת המפגש שיש בדרך כלל. עשו לי קפה טעים , ישבתי לבד ליד שתילי החסה החדשים, השלהבות הירוקות האופטימיות האלה! כשלא היו לקוחות, וזה רוב הזמן, שוחחה איתי החברה התורנית היום בחנות, היא סיפרה לי כיצד ניצל בנה מן 'המסיבה'. הגענו גבוה מאד עד לאצבע אלהים ועמוק מאד עד לאולי היתה אמא טובה אם לבן היו כאלה חושים בריאים לפעול כשם שפעל. דיברנו על כל שצריך להתפלל "הגומל", דיברנו על כך שהוא כבר בצבא, עושה את תפקידו… קניתי אבוקדו וצנוניות וגם פסטה (אמרו להצטייד) ויצאתי לדרך חזרה.
*
*
*
אֶצְבַּע
*
*
*
הֶחְזַקְתִּי אֶצְבָּעוֹת
וְנָקַפְתִּי אֶצְבַּע
כְּדֵי לִרְאוֹת בַּכֹּל
אֶת אֶצְבַּע אֱלֹהִים
*
עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֶׁבֶת
עַל הַיָּד הַנְּטוּיָה
*
קָרוֹב קָרוֹב לְקַו הַחַיִּים
