עברו למעלה משלש שנים מאז מכרתי למּוְּנִיב מִן הַכְּפָר הַשָּׁכֵן יִרְכָּא 5 דונם זיתים. הוא כל הזמן שולח לי הודעות-הזמנה לבוא לראות מה עשה שם או סתם לאכול איתם כבש על האש. והנה היום סוף סוף קבעתי איתו שארד מההר שלי והוא יחכה לי לפני השביל של הכלבים. הוא שמח. הוא הראה לי את הבוסתן (אני כל כך אוהבת את המלה בוסתן) שנטע ומלא לי את התרמיל: פיג'ויה, אפרסמון, גויבה תותית, פיטנגו, כמה צמחי תבלין וקובה שאשתו עשתה. אחר כך הכין קפה ושוחחנו. הבנתי שמחר הוא נפרד מהמטוס הפרטי שלו כי הטיפול בבוסתן מספק אותו כל כך שאין לו יותר צורך להיסתכן. שאלתי אותו איך הוא שומר על מצב הרוח. הוא אמר : "גם זה יעבור. המדינה חזקה , הצבא חזק". בן אחד עכשו בצבא, הוא הראה לי צילום שלו במדים. אחר כך אמר כלאחר יד שני דברים מנוגדים; משהו שהשתמע כמו אלהים יודע מה הוא עושה ועוד משהו כמו אחר כך הממשלה תצטרך לתת את הדין. דיברנו על המסיק. (אני כל כך אוהבת לדבר על המסיק) הוא הציע לחכות עוד קצת לגשם, הוא דיבר על בתי בד שיש בהם אבני ריחיים (אני כל כך אוהבת את המלה ריחיים) וכאלה שלא. אלה של הריחיים לא פועלים כי העובדים מגוייסים. קבענו שנעשה את המסיק באותו יום, וגם קבענו כי ביום שתסתיים המלחמה נעשה פה כבש על האש. מזל שאני לא ממש צמחונית

*
*
*
אִמְרִי 'בֻּסְתָּן'

*
*
*
עַכְשָׁו שֶׁאֲנַחְנוּ בַּבֻּסְתָּן, אִמְרִי אֶת שְׁמוֹ הַמְּשׁוֹבֵב

אִמְרִי 'בֻּסְתָּן'

בְּקּוֹל . בְּעַל פֶּה:

בֻּסְתָּן , בּוּס- תָּן

שְׁתֵּי הֲבָרוֹת

הַנַּהָגוֹת לְאִטָּן

*
עַד שֶׁחָשִׁים

אֵיךְ הַגַּלִּים

שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת

מַתְחִילִים לְעַסּוֹת אֶת הַלֵּב