כשהייתי שוהה במנזר בירושלים (לא בעין-כרם) , מנזר שיש בו עדין עדת נזירות צעירות (כי בחלק מהמנזרים כבר אין) הייתי מצטרפת לתפילתן. חלק גדול ממנה היה קריאת תהילים , לפעמים בעברית. חלק אחר היה תפילות נוצריות שבעוד הן ממלמלות או שרות אותן, אני הייתי מבקשת אותו דבר אבל מאלהי ישראל. אחר כך באו תפילות רלוואנטיות לרגע. הן היו מבקשות שאלהים יתן חכמה למנהיגים, שאלהים ישלח רפואה לפצועים… ועוד דברים שהיו על הפרק. אני מוצאת את עצמי מבקשת את אותם דברים גם עכשו: שהמפקדים יבריקו בתכסיסהם ,שכל חייל יתן את מיטבו. כשאני עוצמת עינים אני רואה מלאכים לבנים מרפרפים בכנפיהם הלבנות מעל מיטות הפצועים ומעלים להם ארוכה. אני רואה את ההורים של המשפחות המקובצות סביב הטלויזיה מסבירים לילדים מה באמת קורה, מבחינה היסטורית, ולא משמעים רק דברי ביקורת והלקאה עצמית. אני רואה חומת טנקים ישראליים חוסמים את הכניסה מעזה, את המחבלים נכנעים. אני מדמה שמודיעים ברדיו שהארוע הסתיים! אני רואה את כולנו מתגייסים לעזור לתושבי 'עוטף עזה' להקים מחדש את עולמם.
*
בתמונה : ציור שמן גדול של בתי תמר .
*
*
*
אִיקַּרוֹס
*
*
*
כָּל הָעוֹלָם שְׂדֵה-תְּעוּפָה
שֶׁל נְחִיתוֹת-חֵרוּם וּנְסִיקוֹת-אֶל-עַל
שֶׁל מִגְדְּלֵי-פִּקּוּחַ וְשֶׁל פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ
וְשֶׁל מַיִם-עַד-נֶפֶשׁ — וְכָל הַהִתְעַטְּפוּת…
*
וְעִקַּר הָעִקָּרִים לֹא לִפֹּל לְתוֹךְ טָעוּת
לֹא לִשְׁכֹּחַ לִזְכֹּר
שֶׁאֵין יֵאוּשׁ כְּלָל לֹא מַמָּשׁ
וְשֶׁאֶפְשָׁר, עוֹד אֶפְשָׁר
לִתְלֹשׁ אֶת הַנּוֹצוֹת
מִשַּׁעֲוַת אִיקָּרוֹס
וּלְאַרְגֵּן אֶת הַכְּנָפַיִם
מֵחָדָשׁ!
